ממשלה בלי ראש, מדינה בלי תכנון
חודש אחרי שהממשלה הזו הושבעה, נראה שהיתרון הגדול ביותר שחבריה מוצאים בה הוא עצם קיומה.
ראש הממשלה נפתלי בנט לא זוכה לפופולריות ובקושי נראה או נשמע בציבור. הוא לא מוביל את הדבר החשוב ביותר שלשמו התכנסה הממשלה הזו מו־ התקציב והמדיניות הכלכלית. הוא גם לא ביל תחומים חשובים אחרים כמו תשתיות, משבר התחבורה והדיור. אנחנו מכירים מצב של ואקום במשרדי הממשלה, אבל בראשות הממשלה זה כבר משהו אחר.
במסיבת העיתונאים אתמול הציג שר האוצר, אביגדור ליברמן, את היסודות לחוק התקציב וחוק ההסדרים, כמו גם את השינויים המבניים הצפויים במשק. נראה שבנט נאלץ להסכים לכל ההצעות המתגבשות, וספק אם התעמק בהן, או בפצצה שהטיל ליברמן בביטול סבסוד מעונות היום לחרדים.
גם במשרדים הכלכליים האחרים נראה שלבנט שליטה מוגבלת. בעוד בתקשורת מפמפמים את "משבר הדיור", המשברים הממשיים יותר הם התחבורה, האנרגיה וחסמי צמיחה כמו מחסור בעובדים. הגבולות הסגורים הביאו את כבישי הארץ לרתיחה: הכבישים חסומים בעיקר בערים הגדולות, אבל לא רק. גם אגרת גודש לא תפתור את הבעיה, כשאין חלופות ראויות של תחבורה ציבורית באופן מיידי. בתחום הזה נדרשות החלטות אמיצות, למשל להתיר בחקיקה פתרון כמו "אובר". הרי בשעות השיא אין לנהגים חלופה של מוניות זמינות, גם לא תחבורה ציבורית אחרת. שרת התחבורה, מרב מיכאלי, עוסקת בכיוון הטמפרטורה הרצויה ברכבות, אך הרכבת עדיין לא מסוגלת לספק פתרונות למשבר החמור הזה שהולך ומחריף, ואין שום פתרונות באופק.
בתחום האנרגיה שרת האנרגיה, קארין אלהרר, חברה לשרת הכלכלה, אורנה ברביבאי, ולשרה להגנת הסביבה, תמר זנדברג, בהצהרות על צמצום הפליטות וחיזוק ייצור החשמל מאנרגיית השמש. אלא שבינתיים צורכי המשק גדלים, ואנרגיית השמש לא תוכל לספק את האנרגיה הדרושה לו, כל עוד אין פיתוחים של אגירת חשמל. גם היעד של השר הקודם, ד"ר יובל שטייניץ, נראה שאפתני מדי. ארגון החשמלאים הציג עבודה שהראתה בבירור שאם לא יוקמו תחנות כוח מונעות גז טבעי כבר עכשיו, ההשלכות יהיו מחסור בחשמל בתוך שנים ספורות. השאיפה לאנרגיה נקייה כמובן משותפת לכל בר דעת, אך לא במחיר של סיכון במחסור.
בד בבד, יש מחסור חמור בעובדים בענפים רבים במשק, כנראה גם אחרי סיום החל"ת. גם במקרה זה אין לממשלה תשובות בנושאים כגון הצורך בעובדים זרים ובעובדים מקומיים, מה שכבר מביא לייקור העבודה ומסתמן כחסם נוסף לצמיחה.
הממשלה נמנעת מעימות עם ההסתדרות, למרות דרישותיה המופרכות להזנקת שכר המינימום בימי המשבר שאחרי הקורונה. בכל אותם משברים שכבר כאן, קולו של ראש הממשלה לא נשמע, והוא כנראה לא מסוגל פוליטית להנהיג את הממשלה ולסמן פתרונות. בסוף הקיץ תידרש הממשלה לאשר את הצבעת התקציב וחוק ההסדרים. כפי שזה נראה כעת, היא תיאלץ לאשר כל הצעה שתוצע.