אל תיגעו לי במורשת
אם אנטישמיות היא שנאה ככל השנאות, הרי שיהודים הם עם ככל העמים. זהו מסר מסו כן, והוא צורם שבעתיים כשהוא מגיע מממשלת ישראל
1 ביום תשעה באב מגיע העם היהודי לשיא תקופת האבלות של ימי בין המ צרים. זו התענית החמורה מבין ארבע הת עניות של חורבן בית המקדש, והחשוב מכל הוא שבתענית היום אנו מתאבלים על אסונות רבים שפקדו את העם היהודי לאורך הדורות.
אירועים טרגיים הובילו אותנו לגלות, שבה חלמנו על שיבת ציון, על חזון קיבוץ הגלויות, על הגשמת חזון העצמות היבשות של יחזקאל, מבלי לשכוח את הייעוד היהודי שלנו. שמרנו על הגעגועים, על החלום ועל החזון הזה הרחק מאדמתנו המובטחת, מפו זרים על פני הגלובוס; בתוך כל זה הצלחנו לשמר את המשכיות הקיום של העם.
נשמנו יהדות ללא ריבונות. זה פלאו של העם היהודי. ייחוד שהפך לנכס. ייחוד שמבטיח את ההמשכיות לדורות הבאים. אם אין ארץ להתכנס בה, יש בית כנסת. ואם אין בית מקדש - יש מדינה. אין חלל.
זכינו לחיות בימים של פסגות לעמנו, הגשמת חלום: עם ישראל חי בארץ ישראל שהפכה למדינת ישראל. מה עוד אפשר לבקש? תמיד אפשר. אחד יגיד יותר ריבונות, אחר ידרוש יותר דמוקרטיה, שלישי רוצה יותר שוויון, רביעי יותר יהדות וחמישי יבקש בית מקדש! תמיד אפשר עוד, אבל יש בנו הכרת הטוב. 2 עם ישראל כונן לפני 73 שנים מדינה ריבו נית, ולפני כחודש ממשלה חדשה. סיבה לשמחה. תמיד. היהדות לא פוחדת מהתחדשות. הבסיס איתן וההתחדשות באה תמיד מהישן, הטוב והאיתן. יש לנו גם ראש ממשלה חליפי ושר חוץ חדש, יאיר לפיד. לפיד הוא שוחר טוב. אבל האם זה מגיע עד כדי כך שהוא מוכן להעניק לאחרים את הייחודיות שלנו? בשבוע שעבר, בעיצומם של ימי בין המצרים, נשא יאיר לפיד נאום בכינוס השביעי של הפורום הגלובלי למאבק באנטישמיות, והסביר: "האנטישמים לא היו רק בגטו בודפשט. האנטישמים היו סוחרי עבדים שזרקו מספי נת עבדים למי האוקיינוס עבדים כבולים בשרשראות, האנטישמים היו בני שבט ההוטו ברואנדה שטבחו בבני שבט הטוטסי. האנטישמים הם קנאים מוסלמים שהרגו בעשור האחרון יותר מ 20 מיליון מוסלמים אחרים".
שר החוץ של מדינת ישראל מקווה אולי בנאום שכזה להילחם באנטישמיות על ידי טשטוש הטרגדיה הייחודית של עם ישראל. "האנטישמיות היא גזענית, האנטישמיות היא קיצונית, האנטישמיות היא שנאת זרים", הוסיף. אבל את זה כולנו יודעים, הבעיה היא שעמים רבים לאורך ההיסטוריה זכו למנת הסבל שלהם, לעומת שנאת היהודים שהיא מרכיב קבוע ברפרטואר ההיסטורי של תנועות רודפות: הצלבנים טבחו ביהודים שנקלעו בדרכם לירושלים, האינקוויזיציה רדפה ועי נתה, שריפת ספרי קודש למרגלות קתדרלת נוטרדאם בפריז, הפוגרומים באוקראינה וברוסיה, והשואה שבה נרצחו קהילות אירופה ויהודי המזרח אחריהם. יותר מ 60 מיליון אזרחים וחיילים איבדו את חייהם במל חמת העולם השנייה, אבל שישה מיליון נספו רק כי היו יהודים. ולכן, אדוני שר החוץ, אנטישמיות היא לא "שנאת זרים", כפי שאמרת בכנס. אנטישמיות היא שנאת יהודים. היא נשק קטלני. 3 נאומו של שר החוץ לפיד החזיר אותי הרבה שנים אחורה, לשנת ,2004 לאי גורה שבסנגל. משם נשלחו עבדים לאמריקה. ביקרתי באי כשגריר מדינת ישראל במאוריטניה. מנהל המקום אירח אותי. צדה את עיני תמונה של מחנה ההשמדה אושוויץ. היא היתה תלויה שם על הקיר בין צילומי העבדים. "אתם סב לתם חמש שנים במלחמה, אנחנו ,"300 הוא אמר לי, 300" שנות עבדות". לא עניתי. נכון, עבור אפריקנים רבים צבע העור מהווה עדיין מחסום חברתי ואף גרוע מכך - הוא עלול לסמן את גורלם. אבל להגיד שהעם היהודי סבל רק חמש שנים? בעידן מרטין לותר קינג, השחורים באמריקה נלחמו בגזענות במושגי הסיפור המקראי שלנו. תנועת Black Lives Matter )"חיי שחורים נחשבים"( מאמצת רעיונות אנטישמיים. אז אנטישמיות היא כל צורה של שנאת זרים?
שר החוץ הזכיר את טבח בני הטוטסי ברואנדה על ידי בני שבט ההוטו. ביקרתי בקיגלי, בירת רואנדה, שם נתקלתי בשקט הרועד ביותר ברחובות. מקום אפוף סתירות פנימיות. את מוזיאון הטבח שם יצרו בהשראת זיכרון השואה. הם כתבו את הסבל האמיתי והנורא שלהם עם האל"ף בי"ת שלנו. עמים שחוו טרגדיות למדו מאיתנו לכתוב את העתיד עם הדיו של עברנו. ממשלה יקרה - אל תיגעו לי בדת, אל תיגעו לי במורשת, אל תיגעו לי בהיסטוריה ואל תחללו את הייסורים. מה ששלנו - שלנו, כולל הדברים הר עים שחווינו, שמכוחם נוצקה הרוח הגדולה. רוח העם היהודי. מלחמת הקיום היהודי היום היא לא הקורונה ולא איראן, אלא המאבק על זהותנו היהודית. היוונים, הרומאים, האינקוויזיטורים - כל אלה ניסו ולא הצלי חו לפגוע בזהותנו. והנה עכשיו, בעידן הגלובליזציה, אנחנו חשופים לסכנה חדשה. סכנת הטריוויאליזציה, השימוש ב"אנטישמיות" כ"עוד אחת" מהשנאות, כעוד צורה של "שנאת זרים" או "אי סובלנות".
זהו האתגר הגדול של היהדות בעידן הגלובלי: לשמר את הייחודי ולהדגיש אותו מול זרמים ואופנות שמבק שים לטשטש זהויות, לעמעם רגש לאומי, לכפות עולם ערכים אוניברסלי. יש כבר מי שמסמנים את ההתע קשות שלנו לשמר את הייחודי לנו כביטוי לגזענות או לתפיסת עליונות. יש גם מי שחולמים להפוך את לקחי השואה ל"מסר אוניברסלי", ולצייר את השואה כעוד מקרה של רצח עם. לכל המגמות האלה יש כיוון, שבו אנטישמיות ושואה הן רק "תזכורת" למה שרוע אנושי יכול לחולל. כל רוע, כל בן אנוש.
האירוניה הגדולה מכל היא שדווקא בחסות ההישג הגדול ביותר שלנו, קוממיות המדינה, נפגע ביודעין בזהותנו היהודית; שדווקא בממשלה שבראשה עומד חובש כיפה, נעביר לעולם את המסר המסוכן שאנ טישמיות היא שנאה ככל השנאות. משום שאם אנ טישמיות היא שנאה ככל השנאות - הרי שיהודים הם בסך הכל עוד קבוצה אתנית שגם לה יש שונאים. זהו מסר רדיקלי ומסוכן והוא צורם שבעתיים כשהוא בוקע מהדובר הראשי של ממשלת ישראל בערבו של היום הקדוש הזה.