לכל איתרוג יש מוצאי איתרוג
תמונת ראש הממשלה עם בנו הקטן בבית הכנסת ברעננה בתשעה באב עברה בווטסאפים כמו תה עם נענע במוצאי צום. "כמה מרענן", המשיכו עיתונאים את גל ההתרגשות המתמיד מחילופי השלטון, תחילה מול פפראצי של אחד המתפללים שלא התאפק, ואחר כך מול תמונה רשמית של רה"מ עם צעיר צאצאיו. לעיתים ילדינו הם המגן האנושי שלנו, כשאנחנו בתפקיד או בחיים עצמם. ילדים גונבים את ההצגה, מזכירים לעולם שאנחנו בני אדם, הופכים אותנו לאהיבים יותר. התמונה של בנט על רצפת בית הכנסת מרגשת בין השאר כי אין בה זיוף, מנהגי האבלות שנוקט רה"מ בתשעה באב אינם לצורכי בריתות פוליטיות, הוא בטוח ביהדותו והיה יושב על הרצפה עם הילד לקריאת מגילת איכה גם אם אף אחד לא היה מסתכל.
אך הדהוד התמונה של מגילת איכה צריך לפתוח לרה"מ שני כיווני מחשבה: הראשון, כדאי להרגיש בבית הפוליטי - הכנסת, כמו שהוא מרגיש בבית הכנסת, והשני, שמומלץ להיערך ליום שאחרי התרגשות התקשורת, כי לתחושת הרעננות שמשרה ראש ממשלה על עיתו נאים יש תאריך תפוגה. התקשורת מרוממת כעת את בנט, אבל היא לא תהסס לחבוט בו כשהחוויה תמצה את עצמה. ולנקודה הזאת כדאי להגיע מלמעלה.
גם נתניהו היה בסרט הזה בעבר. אחד התירוצים של התקשורת לה תרגש כעת מרה"מ הוא היותו צעיר ומגניב. בראשית ימיו של נתניהו עיתונאים חיזרו אחר פריימים עם שני בניו, התלהבו מהאנגלית המ רהיבה שלו, מהקוסמופוליטיות שלו ואפילו מרעייתו העדינה שאינה מורגלת באור הזרקורים. רוח חדשה נשבה ממוסד ראש הממשלה. אבל מגיע שלב, ונדמה לי שכאן הוא יגיע מהר, שבו תמונות משפחתיות של רה"מ בחולצת פולו וסנדלי שורש יחדלו להיות אטרקטיביות והחיים האמיתיים יתחילו. נתניהו התמודד רק מול השמאל, בנט מתמודד גם מול הליכוד. התקשורת כבר לא מהססת לדווח על צליעת הקואליציה וממקדת את המחמאות שלה בדיווחים נוסח שער אחורי של עיתון יומי; בתאגיד כבר ערכו השוואה מדוקדקת בין יכולותיו הרטוריות של בנט מול אלו של קודמו בתפקיד, והגיעו למסקנות בעייתיות.
בין בנט לבין שותפיו הקואליציוניים קיים מאזן אימה. הוא חייב להם את מעמדו, אך הם חייבים לו את מעמדם. אם בתחילת ימי הממשלה היה ברור כי השמאל ייאלץ ליישר קו ככל שיידרש על מנת לאחוז בשררה, כעת נדמה כי הרייטינג נמצא בקרב האימתנים בין קצוות הימין שבודקים מי ימצמץ ראשון ויפסיק להצביע נגד צו מצפונו. ככל שיקרבו ימיו של לפיד להחליף את בנט, או ככל שילכו ימיה של הקואליציה ויתכלו - תפעיל התקשורת לחץ עז יותר על בנט, תתאמץ ותמצא נקודות ניגוח.
בנט צריך לזכור את נתניהו, שהתאגיד חמק לו בצוק איתן ואחר כך קוננו בשמו את הפיוט הידוע "מה שווה אם אי אפשר לשלוט בו", ולקחת ברצינות, למשל, את הפרטת גל"צ - שעלולה להישאר אותו דבר דווקא אם תהפוך לתחנה מסחרית. כשראש הממשלה מכיר ובטוח במרחב שלו, יש משילות.