לקחים בוערים ושיעור בצניעות
"נקודת מפנה: 11 בספטמבר והמלחמה בטרור", נטפליקס
בואו נסמן וי על הסיבה שטורי טלוויזיה קיימים בעיתונים, ונ גיד את זה: אין מצב שאתם לא צופים השבוע בדוקו "נקודת מפנה" ,Turning Point) נטפליקס(. זה נכון, עברו 20 שנה, וכבר ראיתם את פיגוע מגדלי התאומים מכל זווית אפשרית, אז הסיכוי לחדש לכם משהו בנושא הוא אפסי.
אבל מתברר שיש מה לחדש, ואפילו הרבה, כי פרס פקטיבה נוספת על האירוע, שמתאפשרת היום, מוסי פה טוויסט לכל הסיפור, שמתקשר גם לעתיד שלנו ולת לות שלנו במעצמה שהיא הידידה מספר אחת שלנו בעולם. אם נשתמש במטאפורות ציוריות, נטפליקס לוקחת את "נקודת מפנה" ומרסקת אותה ישר ללב מגדלי האכזבות של קהל המבקרים שלה מתוכני הצפייה בכלל, ומקטגוריית הדוקו שלה בפרט - והתוצאה היא גוש תוכן מרהיב ומטלטל. הפרק הראשון של "נקודת מפנה" מוכיח שיש רק אירוע טלוויזיוני אחד בהיסטוריה, שאותו אף סרט הוליוודי לא באמת יכול לשחזר: הפיגוע במגדלי התאומים.
שום במאי לא יכול לביים טוב יותר את נקודת המפנה מהבוקר הפ סטורלי באותו היום, לסצנות כאוטיות של מגדלים בוערים ושל אנשים קופצים מהקומה השמונים; אף סוכנות ליהוק לא תיקח על עצמה לה חליף את האנשים האמיתיים ברגעי הבעתה, את הכבאים חסרי האונים. תוסיפו לכך עריכה מהודקת, תיעודים שלא נראו עד היום, את השיחות עם החוטפים, את הקלטות מגדל הפיקוח ואת הסצנות שנדמה שלקוחות מסדרות כמו "המתים המהלכים" - ותקבלו אירוע טלוויזיוני שיפקח עבורכם את העיניים על משהו שראיתם במו עיניכם אינספור פעמים. אוסאמה בן לאדן - שגרם לעולם שלם לצפות במגדל הצפוני עולה באש, לחשוב שמדובר בטייס ססנה חובב שחטף שבץ, ואז כשכל העולם עומד בלייב ומסתכל, לרסק עוד מטוס במגדל השני ולהבין שמרגע זה העולם השתנה - יצר טלוויזיה בשידור ישיר שלא נראתה כמוה מעולם. "נקודת מפנה" מחזירה אותנו לרגעים האלה שנחרטו לעד בזיכרוננו, אבל מוסיפה להם את כל חומר הרקע הנדרש כדי לקרוא את הסיפור כולו, כאלה שלא היו חלק מהתוכנית של הארכי טרוריסט הבמאי. "תושבי ניו יורק לא אהבו את מגדלי התאומים... הבדיחה הידועה היתה שבניו יורק היו בניינים קלאסיים כמו רוקפלר סנטר והאמפייר סטייט בילדינג, ומגדלי התאומים היו הקופסאות שהם הגיעו בתוכם".
כך מוסיפה "נקודת מפנה" חן לפשע ווידויים סנטימנטליים לאימה, והופכת את החוויה הדוקומנטרית כולה לבוסטר זיכרון מרתק לאותו יום. הדוקו לוקח אותנו לשיעור היסטוריה שלא משעמם.
ממשיך עם החיפוש אחר בן לאדן ואף מגיע לשאלה התמוהה: איך ארה"ב, השוטרת הטובה של העולם, מתחפרת 20 שנה באפגניסטן, מדינה שנראית כמו הסט של "זוהי סדום", קוברת בחולותיה אלפי חיילים וטריליוני דולרים וחותמת את הפרק ההיסטורי בסימן שאלה? מדובר בדוקו שלא עושה לעצמו או לדמויות המפתח של העלילה חיים קלים, אלא מקיים חשבון נפש וביקורת פתוחה. מסיבות אלו ואחרות, "נקודת מפנה" היא לא עוד סדרה דוקומנטרית, אלא שיעור בצניעות.
בקטנה: ערוצי הטלוויזיה לא יכלו לבקש רגע מתאים יותר מה שנייה שבה נתפסו שני האסירים הראשונים בשישי - ממש בסוף המהדורות, כשהמגישים והפרשנים הבכירים עדיין מסובים לשולחן השבת. האומנם? לאו דווקא. ערוץ 13 היטיב להבין שמדובר באירוע דרמטי שכולא את הצוות באולפן, ואילו בערוצים המתחרים ראו לנכון לחתוך לשידור חוזר של "צומת מילר" ולפרק של השעשועון בעל השם האירוני להחלטה הזו - "המרדף".