ממשלת נדמה לי

כולנו מכירים את הסצנה: ילדים משחקים מחבואים והצעיר שבחבורה מחליט לשים את ידיו על עיניו, וב טוח שכך אף אחד לא יראה אותו ולא ימצא אותו. ובכן, ממשלת בנט לפיד ליברמן משחקת איתנו מחבואים, והשאלה היא מי יספר לה שרואים אותה. שלא משנה כמה היא משתדלת לשחק אותה, להתחבא מאחורי מסגור נוח, מאחורי סיסמאות, מאחורי פוסטים נוטפי פרגונים של "תראו כמה אנחנו משתפים פעולה, איזה מרגש זה, הא?" - כל זה לא משנה: רואים אתכם.

יש למשחק המחבואים הזה ביטויים רבים: בתחום הב ריאות וניהול משבר הקורונה - סליחה, הדלתא - דרך הזירה המדינית והביטחונית, וכמובן במערכת החינוך ובמתווי החזרה ללימודים הבלתי ישימים באדיבות משרד החינוך. אבל בואו נתמקד במה שלא מדובר מס פיק, והוא הניהול הכלכלי של הגל הרביעי.

בחזרה ליוני :2021 שר האוצר אביגדור ליברמן, מעו דד מהתחלואה הכמעט אפסית, מחליט להפסיק באופן שרירותי את חמצן החל"ת ודמי האבטלה לבני 45 ומטה. למה "באופן שרירותי"? כיוון שהוא התעלם לחלוטין מחוסר ההתאמה בין המשרות הפנויות לבין הכישורים, מקום המגורים ומצבם המשפחתי של דורשי העבודה. הוא הסתכל על מספר המשרות הפנויות, הסתכל על מספר מחפשי העבודה, חתך היכן שחתך, קיצץ במקום שקיצץ, וישב בכיסא שר האוצר, מאוד מרוצה מעצמו. לא עזרו כל הנורות האדומות שנדלקו והתריעו מפני הפער בין המספרים היבשים לבין החיים עצמם. ליברמן כיסה את עיניו וקיווה לטוב.

ובכן, אם יואיל בטובו שר האוצר לפקוח את עיניו, הוא יגלה שלא טוב. שמספר דורשי העבודה עלה מ 7.6% בחודש יולי ל 8.1% בחודש אוגוסט. או במספרים: 349.6 אלף באוגוסט לעומת 322.9 אלף ביולי. בגלל ההחלטה ההיא, שהתקבלה ביוני ,2021 אותם מחפשי עבודה לא זכאים כיום לדמי אבטלה. על מה יחיו בדיוק?

אבל הבעיה העיקרית נמצאת עוד יותר עמוק, וההש לכות שלה ארוכות טווח: נדמה שכמו יתר הממשלה, שר האוצר החליט שהנרטיב חשוב מהמציאות. איך אמר ליברמן לפני כמה שבועות? "צריך להפסיק לדבר על הגבלות נוספות, זה פוגע בצמיחה". וכי אם נפסיק לדבר על בעיה, היא תפסיק להתקיים? וכי אם לא נקרא לילד בשמו - סגר דה פקטו - הוא ייעלם כלא היה?

התקציב שמונח על שולחן הכנסת הוא כל כולו פרי של התפיסה המוטעית של הממשלה ושל אסטרטגיית ה"משחקים בכאילו" שלה. הוא מבוסס על תחזית של צמיחה והתאוששות כלכלית, על אופטימיות ועל עתיד שכולו טוב. באוצר רוצים להאמין בחזרת השוק לממדי הצריכה של עידן פרה קורונה, ועל פי משאלת הלב הזו רקחו את התקציב. לתחלואה, לתו הירוק, לבידודים ולמאות מתי הגל הרביעי יש השלכות כלכליות, גם אם באוצר מעדיפים לאמץ את הפסוק "עיניים להם ולא יראו". הסגר קיים דה פקטו גם אם הממשלה מדברת על שגרה דה יורה. ההורים שנדרשים להישאר בבית עם ילדיהם המבודדים משלמים מחיר כלכלי כבד. הם והעסקים שממשיכים לקרוס לא מתרשמים ממדיניות הנדמה לי של הממשלה. הם זקוקים לתמיכה כלכלית. לא לסלוגנים על צמיחה.

ממשלה יקרה, די למשחקי הנדמה לי. אנחנו בשיאו של גל רביעי, הבידודים הולכים ומתרבים, וביחד איתם הפגיעה הכלכלית באזרחים. זה הזמן לחשב מסלול מחדש. חשבנו שפרנסה לפני הכל, לא? הסגר קיים דה פקטו גם אם הממשלה מדברת על שגרה דה יורה. הורים לילדים בבידוד, ועסקים שממשיכים לקרוס, זקוקים לפתרונות. לא אמרנו שפרנסה לפני הכל?