די להאשים את החברה הערבית: כשהמשטרה רוצה לפעול - היא יכולה

אירוע תפיסתם של ארבעה מתוך ששת האסירים הביטחוניים הפלשתינים הציף את עומק הקונ פליקט שאזרחי ישראל הערבים חיים בו כבר עשרות שנים, אולם הוא לא מוכר או ידוע לרבים במדינה, בעיקר לאזרחים היהודים. בקרב הציבור הערבי עלה לעג על הארגונים שאמונים על הביטחון, כמו המשטרה והשב"כ ובוודאי גם השב"ס, שבעיני רבים בציבור הערבי, זהו ארגון רקוב מאוד שיש לטפל בו מהשורש.

רבים ברשתות החברתיות העלו את השאלות והתהיות כיצד בורחים אסירים במדינה שמצליחה להביא את הארכיון הגרעיני של איראן - התשובה היתה אמירתו של מזכ"ל ארגון חיזבאללה, חסן נסראללה, כי "ישראל חלשה יותר מקורי העכביש".

אך היתה גם השתתפות במאמצי החיפושים, שבסופו של דבר הביאו לתפיסתם של ארבעה מתוך ששת האסירים. עשרות שוטרים ועשרות גששים ערבים אזרחי ישראל השתתפו במאמצי החיפושים, ו"ידיעת הזהב" שקיבלה המשט רה מאזרחים ערבים הביאה לביקורת קשה של הציבור הפלשתיני על האזרחים הערבים ביש ראל, אותו ציבור שמבלה כמעט בכל יום בג'נין, בשכם ובחברון והפך ל"ישראלי" בעיניהם, אך גם נשאר ערבי בעיני הרוב היהודי בישראל.

הנקודה השלישית הוכיחה שאם המשטרה רוצה - היא יכולה. רבים הרחיקו קצת לכת ועשו את החיבור ואת הקשר בין המאמצים לתפיסתם של האסירים שברחו לבין הנושא הבוער בחברה הערבית - והוא האלימות הגואה, שגבתה כ 1,600 קורבנות בשני העשורים האח רונים ויותר מ 80 קורבנות מתחילת השנה, תוך כישלון משטרתי מהדהד וטענות מצידה ל"חוסר שיתוף פעולה של האזרחים במלחמה בפשיעה".

בעיני רבים בציבור הערבי, מאמצי החי פושים חושפים את חוסר האכפתיות והרצון של המשטרה לטפל באופן משמעותי בפשיעה בחברה הערבית. נקודה זו מציבה אתגר גדול בפני משטרת ישראל כארגון שאמון על בי טחונם של אזרחי המדינה. עתה היא תצטרך להסביר מדוע היא יכולה לתפוס אסיר ביט חוני בתוך פחות משבוע, ולא פושע. גלגול האחריות לא יתקבל.