מדינת כל ועדותיה
רק החלו התביעות המואצות לפיטורי ראשת השב"ס קטי פרי - והנה עלתה יוזמת הקמת ועדת הבדיקה )החקירה( לאירועי בריחת האסירים. מה יותר מתחבר מזה לתרבות הפוליטית שהתפתחה בעקבות מלחמת יום הכיפורים?
מאז מלחמת יום הכיפורים למד הממשל הישראלי פתרון: לאחר שהתרחש משבר לא צפוי - בעיקר כזה שהוציא המונים לרחובות - ניתן להפעיל את הכלל הבא: המחאה גועשת? האופוזיציה דוחפת להפלת הממשלה? יש מי שפונים לבג"צ בתביעה לפיטורי אחראים? הוקם מאהל מחוץ למשרד רה"מ של אזרחים מודאגים? התקשורת החלה לייצר כתבות על מחדלי עבר וללמד כי האסון היה נמנע? ובכן, זה הזמן לרוץ ולהקים. ועדת בדיקה, ועדת חקירה, תהא פרלמנ טרית, תהא בראשות שופט, תהא ממלכתית, תהא לאומית - הציבור גם כך לא מבחין בין הניואנסים. העיקר שתקום ועדה. ראו כמה אינטרסים היא משר תת: ההמונים הזועמים יחושו כי מדובר בהישג שלהם, אך הממסד ירוויח את השקט הנדרש לו: כי מי יעז להפריע, למחות או לזעוק בזמן שהשופטים חוקרים.
במחקר שאותו אנו מבצעים זו השנה השלישית, למדנו כי הקמת ועדת חקירה נתפסת כהישג האולטי מטיבי של הקהל, התקשורת, הרחוב, הקורבנות ובעיקר של תנועות המחאה. הן חשות כי הצליחו לאכוף על הממסד את החקירה. ואין זה משנה אם מדובר בחקר מלחמת יום הכיפורים בעקבות מחאת מוטי אשכנזי, או בחקר מחירי הדיור בעקבות מחאת דפני ליף. אך בפועל מדובר בהישג עצום דווקא של הממסד. שכן, מרגע שמתחילה החקירה - נעצרת הלגיטימציה לקיום המחאה, והממסד מרוויח חזרה את השקט.
ועדות חקירה הן כלי להורדת סוגיה מסדר היום הציבורי, ובעיקר להדיפת לחצים. לא פלא ששרים מציעים אותן בדיוק כשמתחילות להישמע תביעות לפיטוריהם
ובכלל, אותה ועדה תוציא בסופו של דבר דו"ח עב כרס תחת ידיה, והיא תוציא אותו בעיתוי שספק אם מקבלי ההחלטות הקשורים לאסון עוד יהיו בתפקידם. שלא לומר - יהיה זה דו"ח שיצורף לדו"חות קודמים, שכבר יושבים מאובקים במדפים בספריות למינהל ולמדיניות ציבורית ולמשפטים, ולא אחת )ולא פע מיים( חוזרים על הנאמר בדו"חות קודמים להם. הם מהווים מקור לא אכזב לכתבות מרעישות בעיתונים, אך מעולם )מעולם!( לא לתובנות הנגזרות ליישומי מדיניות ציבורית.
האשליה המרכזית שמעניקה ועדת חקירה היא שה כשל שהיא בוחנת היה חד פעמי, וכעת, לאחר שייבדק וייחקר - ייוותר בבחינת התרחשות היסטורית חד פעמית. אך לאחר שקראנו את דו"חות חקר מלחמת יום הכיפורים, סברה ושתילה, ומלחמת לבנון השנייה, או את דו"ח ועדות החקירה לטבח במערת המכפלה או רצח רה"מ רבין, שלא לומר דו"חות לחקר תאונות אימונים וכשלים מבצעיים - למדנו שאם מסתירים בפני הקורא את האירוע שאת דו"ח חקירתו הוא קורא, הוא כלל לא היה יודע על איזו אסון מדובר. האסונות חוזרים והדו"חות משוחזרים.
ועדות חקירה הן כלי של הממסד: לא להעלאת אלא להורדת סוגיה מסדר היום הציבורי, ובעיקר להדיפת לחצים. לא פלא ששרים מציעים אותן בדיוק ברגע שבו מתחילות להישמע כלפיהם תביעות לפיטורים.