אל תגרשו את העבריים

בלב יום הכיפורים, היום המקודש לעם היהודי, יש עוקץ. בהפטרה בש חרית אנחנו קוראים בישעיהו. הנביא מביא את דברי האלוהים, שמואס בקורבנות ובצום שמשמש אמצעי ציני להיטהרות ולחזרה לחטאים. אלוהים מבקש צום אחר לחלוטין: "ֲהלוֹא ָפרֹס=ָלָרֵעב ַלְחֶמָך ַוֲעִנִּיים ְמרוּד ָּ ִביא ב=י ִתְרֶאהע ִּ יתוֹוּ מְּ ָשDְרָך לֹא ִתְתע= ם".

בשנים "רגילות", רוב הישראלים היהודים מגיעים לבתי הכנסת ושומ עים את הדברים. אלו ימים של ִסנגור על עם ישראל, אז רק נאמר שסביר שרבים מאיתנו לא מפנימים את הנקרא, משום שמדובר במסר מטלטל מדי ליום הכיפורים, או מקוצר רוח ועבודה קשה. אני מניח שפקידי רשות ההגירה והאוכלוסין גם יהיו בין השומעים. הייתי רוצה לחשוב שהדב רים יעוררו אותם למחשבה שנייה ושלישית על גירוש של כ 60 מחברי קהילת העבריים בדימונה.

קהילת העבריים מונה כאלפיים בנות ובני קהילה. הם נמצאים בישראל כבר כחמישה עשורים. הם קשרו את גורלם בגורל מדינת ישראל, כולל שירות צבאי, ייצוג ישראל בתחרויות אירוויזיון ובוועידות או"ם ועוד. הם מייחסים את עצמם לאברהם אבינו ורואים בעצמם יהודים וציונים.

שנים ארוכות התמודדו בני הקהילה עם הקושי לקבל מעמד רשמי בישראל. למרות זאת, הם נאחזו בכפר בדימונה ובמקומות קהילתיים נוספים, וילדו כאן ילדים שחיים כל השנים כישראלים לכל דבר ועניין. בנגב הם נחשבים לקהילה שוחרת שלום, שהביאה לישראל את בשורת הטבעונות ומוזיקת הנשמה.

בחודשים האחרונים מתמודדת הקהילה עם קושי בלתי צפוי. על מנת להסדיר את מעמד כלל אנשי הקהילה, הם התבקשו באוגוסט 2020 להע ביר רשימות של כלל חסרי המעמד שחיים בקהילה. למרות הבטחות מצד משרד הפנים שמדובר בהסדרת המעמד, הדברים התהפכו עליהם. באפ ריל 2021 נעצר התהליך ללא הסבר, והוצאו צווי גירוש לחסרי המעמד בקהילה. למרות מאבק ותחינות של חברי הקהילה וראש עיריית דימונה, נדחו בימים האחרונים כל הערעורים של חסרי המעמד, והם צפויים לגי רוש מייד אחרי יום הכיפורים.

נדמה שאין תאריך סמלי מזה לגירוש אכזרי של מי שחיים בקרבנו עשרות שנים, חלקם נולדו וגדלו כאן ולא מכירים כלל מציאות אחרת. ספרי החיים והמתים נחתמים, ואנחנו גוזרים על אנשי הקהילה גירוש. אבל, יש גם תקווה. כפי שמיוחס לדוד המלך, "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע את עצמו מהרחמים". זמן התשובה כאן, וזה הזמן של שרת הפנים איילת שקד לעשות את הצעד המתבקש ולהיכנס בעובי הקורה. במקום להמיט על עצמנו קלון בגירוש של אנשי קהילה מיוחדת כל כך, נוכל לחתום את ההכרה במעמדם. את ההכרה בישראליות שלהם, ובהיותם אנשי הנגב, בשר מבשרנו.