אפשרות של תיקון
הלך רוח של מחילה כלפי הזולת - כזאת של מלכתחילה, ובטח כזאת של בדיעבד - מורכב מאוד לרובנו. הוא מתנגש עם הכבוד שלנו, עם האגו, לפעמים עם העקרונות. לפעמים, "זה הזמן לסלוח" מגוחך כמו להגיד לילד שלנו "תישן מהר". בשביל לסלוח צריך הרבה יותר מל קבוע זמן. צריך מצב תודעה שונה לגמרי מזה שבו אנחנו נמצאים רוב הימים. הדרישה הזו היא תמיהתי הראשונה.
יום כיפור הוא היום הקדוש ביותר בשנה. בזמן שבית המקדש היה קיים, הכהן הגדול היה השליח שלנו ביום הזה, נשא את העול של חטאינו וביקש שיכופר לנו, שייסלח לנו. נקודת השיא של היום היא הרגע שבו נכנס הכהן לקודש הקודשים, לפני ולפנים, ומקטיר קטו רת. הכהן שלא יקטיר את הקטורת בדיוק לפי הפרוטוקול - ימות, כמו שני בניו של אהרון.
יש כאן תמיהה גדולה: איך יכול להיות שהקטורת, אותו מטהר אוויר קדמוני מעלה עשן, הוא הוא עיקר היום?! ועוד תמיהה מעוררת צמ רמורת עולה מהקריאה במשנה במסכת יומא )העוסקת כולה בהלכות יום כיפור(. בתיאור של הכהן הגדול הנכנס לקודש הקודשים, נושא את המחתה בידו והיא מעלה עשן, מנווטת המשנה בעבור השליח את המ סלול שעליו לעבור בחדר הקדוש ההוא, כי העשן לא מאפשר לראות בבירור: "מהלך ביניהן, עד שמגיע לצפון. הגיע לצפון, הופך פניו לד רום. מהלך לשמאלו עם הפרוכת עד שהוא מגיע לארון. הגיע לארון, נותן את המחתה בין שני הבדים".
והכל היה יכול להיות הגיוני, רק שהטקסט הזה נכתב אחרי בית שני ומתייחס לבית שני, שם אין ארון בקודש הקודשים ואין בדים. החדר ריק. הארון גלה עם גולי בבל ולא שב. מעולם לא נבנה ארון אחר במקומו.
ושלוש התמיהות האלה מתכנסות לפתרון אחד: בשביל להגיע למקום של מחילה, של חמלה, של סליחה, של חסד - צריך קטורת. אנחנו נמ צאים רוב היום, רוב הימים, במצב תודעתי של דין. של טוב ורע ברורים. של "הוא גנב לי את החניה", "הוא עקף אותי בתור". של מסלול השיפוט המהיר לטעויות ולעוונות של אחרים )תמיד אחרים!(. בשביל לאפשר מקום לסליחה צריך לערפל את התודעה, זו היוצרת גבולות חדים בין נכון ללא נכון, זו המגדירה את החטא.
חומרים משני תודעה אלו הם הקטורת - זו המשנה את האוויר ואת האווירה )בואו נגיד את האמת: בית המטבחיים בבית המקדש הוא מקום עם מעט מאוד חמלה(, ומערפלת את הראייה, ומאפשרת לנו לדמיין שיש אפשרות, אפשרות לתיקון, תקווה למשהו טוב יותר, לשיפור עצמי או כללי. ואנו מתפללים שכמו שהיא מערפלת את הנטייה לדין שלנו, כך היא עושה גם לתודעתו של השופט העליון. כמו שטוען שולי רנד בהס תמכו על שמות כ': "זה הזמן לפסוע אל תוך הערפל, כי שמה אלוקים". כי אחרת הכל דין. כי אחרת - החדר ריק.
אני מקווה שגם ביום כיפורים זה אלוהים יהיה שמה, בערפל, במקום שלא רואה בדיוק את כל החטאים שלנו, כי אין לנו סיכוי לצאת מזה טוב; ושיחמול עלינו וישלח לנו בריאות, שלום ואהבה. גמר חתימה טובה.