השיעור שלא נלמד
הממשלה חוזרת על סיסמאות אוסלו המופרכות, כאילו לא שילמנו מחיר דמים כבד ההסכם שורד למרות התנגדות הציבור, רק בגלל תמיכת הממסדים הלא דמוקרטיים של המדינה בו
זמן קצר לפני שמת בקיץ ,2001 חשף פייסל חוסייני, שהחזיק בתיק ירושלים ברשות הפלשתינית, את תרמית אוסלו. בראיון בעיתון "אל ערבי" הבהיר כי מבחינת יאסר ערפאת ואנשיו, תהליך אוסלו מעולם לא היה דרך להשיג שלום ודו קיום עם ישראל, אלא אמצעי להרוס אותה "מהים עד לנהר".
חוסייני תיאר את אוסלו כ"סוס טרויאני", כאשר ערפאת ואנשיו התחבאו בסוס העץ האוסלואידי. כשפרצה מלחמת אוסלו עשרה חודשים לפני הראיון, זה היה כאילו המחבלים הגיחו מבטנו. "זוהי תחילת העבודה האמיתית שלשמה נכנסו לבטן הסוס", אמר.
הוא הסביר שהפלשתינים הונו את ישראל לאורך כל הדרך. ערפאת ניהל שיחות "שלום" וישראל שילמה עבור הכבוד בריבית דריבית. מסרנו את עזה, את הערים והכפרים הפלשתיניים ביהודה ושומרון. מסרנו נשק. הענקנו הכרה ולגיטימציה בינלאומית. העברנו למחבלי אש"ף - ואפשרנו לאומות העולם להעביר להם - מיליארדי דולרים בכל שנה. ועוד נשק. האיחוד האירופי וה
CIA אימנו את גייסות הטרור של ערפאת. את הערים שמסרנו, ערפאת ואנשיו הפכו לבסיסי טרור. עם הכסף מימנו ארגוני טרור, ועם הלגיטימציה הבינלאומית שדרגו וחיזקו את המערכה המדינית נגד זכות קיומה של ישראל.
הסכם מטעם עצמם
עוד לפני הראיון ההוא, היה ברור לציבור בארץ שאוסלו הוא המשגה האסטרטגי הגדול ביותר בתולדות המדינה. אלא שלמ רות ההתפכחות, גם היום ישראל עדיין חיה במציאות של תה ליך אוסלו. הרשות הפלשתינית קיימת, מממנת ומסיתה לטרור, ומנהלת מלחמה פוליטית נגד ישראל. ה"קהילה הבינלאומית" עודנה דורשת מישראל "לעשות ויתורים כואבים למען השלום" וביחד עם השמאל בארץ מתעקשת ש"פתרון שתי מדינות" הוא החלופה הבלעדית.
במשך שנים לעג השמאל בראשות שמעון פרס לרוב הציבור, תוך שימוש באמירה הידועה "אז מה האלטרנטיבה?". לפני שנה קיבלנו הצצה לחלופה. תוכנית הריבונות - שקיבלה גיבוי מארה"ב. הסכמי אברהם הוכיחו לנו שאין קשר בין שלום עם העולם הערבי לבין ההכרח לחזק את ארגון הטרור אש"ף. המפתח לשלום אמת אינו חיזוק האויב. להפך.
המפתח לשלום אמת עם עמי ערב הסובבים אותנו הוא עוצמתה הצבאית, החברתית, הכלכלית והמדינית של ישראל. שותפי הסכמי השלום משנת 2020 עשו זאת בגלל עוצמת ישראל. בזכות עמידה עיקשת על זכויותינו. ממשלת לפיד גנץ בנט מחזירה את הסיס מאות של אוסלו ומציגה אותן בנוסח "רק אתמול נולדה", "ביטחון תמורת כלכלה". "הקהילה הבינלאומית" תמנע התחמשות חמאס. "תושבי עזה" יגלו שחמאס הוא המכשול לשגשוגם ויפילו אותו.
אמנם מחמוד עבאס, יו"ר אש"ף, מונע בחירות כבר 15 שנה, אבל הוא הפרטנר הלגיטימי לשלום. הוא שותף למאבק נגד הטרור שהוא מדרבן ומממן. אנחנו רוצים להרחיב את סמכויותיו. צה"ל לא יכול להילחם לנצח ב"סבבי לחימה" בעזה. אבל מצד שני, בזכות עוצמת צה"ל, אנחנו יכולים לאפשר לחמאס לשקם את יכולותיו.
וחוץ מזה, אין לנו ברירה. לא ביו"ש ולא בעזה. לא תהיה לנו "לגיטימציה בינלאומית". ואין חלופה ל"פתרון שתי מדינות".
איך יכול להיות שאחרי כל השיעורים ששילמנו עליהם בדם, אנחנו עדיין בסרט הזה? תחילת התשובה בשם של תהליך השלום הכוזב: אוסלו. הפקה נורבגית, ולא מקומית. בשנת ,1993 נציגי ממשלת נורבגיה העוינת הזמינו כמה פעילי שמאל ישראלים שע בדו במכון המחובר לסגן שר החוץ דאז יוסי ביילין לבוא לאוסלו, להיפגש עם מנהיגים בכירים באש"ף. יאיר הירשפלד ורון פונדק באו בשמחה, אף שמפגשים עם אנשי אש"ף היו אז אסורים בחוק.
אמנם איש לא שלח אותם, אבל באוסלו ניהלו הירשפלד ופו נדק משא ומתן מדיני כנציגי ישראל. כשהמגעים הגיעו לבשלות מסוימת, הם סיפרו לביילין שסיפר לפרס. אחר כך, כשערפאת )בהדרכה ישראלית( הרס את השיחות שרבין ניהל בוושינגטון, פרס סיפר לרבין. בין שמתוך רצון לצמצם את הפגיעה במעמדו, ובין שמתוך תקווה שבכל זאת, משהו טוב ייצא מהמהלך האנטי דמוקרטי, רבין השלים לאחר מעשה עם ההסכם.
כבר מתחילת דרכו, הציבור התנגד למהלך של אוסלו. כדי לקבל אישור מהכנסת למהלכיו, רבין הסתמך על התמיכה של המפלגות הערביות האנטי ציוניות, ולאחר פרישת ש"ס מהקואליציה הוא העניק לשכות, מכוניות ושררה לשני פורשי צומת - המפלגה שמימין לליכוד - כדי לשרוד פוליטית ולהעביר את הסכם אוסלו ב' על חודו של שני קולות.
רבין ופרס, יחד עם התקשורת ומערכת המשפט, ערכו דמוניז ציה לאותם חלקים בעם שהתנגדו לתהליך. הציונים היו ל"אויבי השלום", משת"פים של חמאס ופת"ח. רבין השתמש בביטוי "רו צחי השלום". נאומים אופוזיציוניים מנומקים היטב גונו כהסתה. נרצחי הטרור הפלשתיני כונו "קורבנות השלום".
ראיתי את התרמית
כשעלה אריאל שרון לכס ראש הממשלה, התמודד עם הדמו ניזציה באמצעות הפיכת עורו. "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", אמר ועקר. עשרת אלפים ישראלים שומרי חוק פונו, ורצועת עזה נמסרה בתוך שנה וחצי לשלטון חמאס.
נתניהו העדיף להתעלם מאוסלו מתוך תקווה שההסכם ימות וייעלם מכוח ההישגים של החלופה המדינית שבנה על בסיס עו צמתה של ישראל, עוצמה שהוא קידם ופיתח. אולם על אף הצ לחותיו המסחררות, אוסלו שרד את הסכמי אברהם ואת תוכנית הריבונות; כמובן גם את שלטון נתניהו. הנה זה חוזר.
ממשלת לפיד גנץ בנט היא מעין ממשלת רבין פרס על סט רואידים. שגב ואלכס גולדפרב נקנו במשרות שר וסגן שר. בנט סחט את ראשות הממשלה וכמוהו גדעון סער במשפטים. כמו ממשלת רבין פרס, הממשלה הנוכחית שורדת בזכות ִאתרוג חסר תקדים של התקשורת, מערכת המשפט ובתמיכת הממסד המדיני ביטחוני.
וזה העיקר. אוסלו שורד אף שבכל היבט הוא קטסטרופה מתמ שכת לישראל, משום שכבר 28 שנה הוא זוכה לתמיכת הממסדים הלא דמוקרטיים של המדינה. בראשית דרכו, הייתי עדה לתהליך שהביא את הממסד המדיני ביטחוני והפקידותי להניח בצד את המציאות, ולהתחבר לאשליית השלום של אוסלו. בשיא פריחתו של התהליך, בשנים ,1996-1994 כסרן בלשכת מתאם פעולות הממשלה ביש"ע, שירתי כמרכזת שיחות השלום. ישבתי בחדרי המו"מ בקהיר, בטאבה, באילת.
התרמית היתה ברורה. מדי שבועיים כתבתי והפצתי לכל הגו רמים הרלוונטיים דוחות שפירטו כיצד הפלשתינים יצאו מחדרי המשא ומתן המפוארים והפרו כל הבטחה שמסרו בשיחות. תיעדתי את התרמית, את השקר. וראיתי איך אחד אחד, המפקדים והפקי דים הבכירים שהבינו את הסכנה ונחשפו לאמת - פרשו במקרה הטוב, או התיישרו לפי "הנרטיב" החדש והתעלמו מהעובדות. את תהליך אוסלו לא יקבור הציבור בקלפיות, אף שההצבעה בקלפי היא תנאי לכך. את אוסלו נצליח לקבור רק לאחר שנגרום למ ערכות הלא נבחרות לנטוש אותו ולחזור לציונות - ולאמת.
אבו מאזן שותף למאבק נגד הטרור שהוא מדרבן ומממן. ואנחנו רוצים להרחיב את סמכויותיו. צה"ל לא יכול להילחם לנצח ב"סבבי לחימה" בעזה. אבל בזכות עוצמת צה"ל, אנחנו מאפשרים לחמאס להשתקם