עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת
הם הקימו מחתרת תכננו לבצע הפיכה בת 40 יום שתחליף את השלטון בישראל במשטר הלכתי הכינו בית מעצר לשרים ותכננו לפוצץ את כיפת הסלע ואת מסגד אל אקצא שבהר הבית נדב שרגאי חוזר אל "מחתרת ג"ל" ומנהיגה האקסצנטרי, יואל לרנר, שפעלו בשנות ה 70 ונותרו חידה לא פתורה גם כי
לרנר סיפר: "תוכנית 13 השלבים נכתבה בעותקים ספורים בלבד. שעות לפני שהשב"כ עצר אותנו, שרפתי את החומר המרשיע הזה, ואחד מחבריי השמיד קלטת שתיעדה אחת מפגישות ההנהגה"
50 שנה אחרי הקמתה, נותרה מחתרת ג"ל בגדר תעלומה. גם אנשי השב"כ שעסקו בה מתקשים לפענח את חידתה עד תום. המחתרת הוקמה באמצע שנות ה־07 של המאה הקודמת על ידי יואל לרנר, דמות יוצאת דופן - גאון וידען עצום, בלשן, מתרגם ומחנך, פולמוסן מבריק, דובר שבע שפות, אך בה בעת גם לאומן ימני ומהפכן רדיקלי, שיצא ונכנס מבתי סוהר ומעצר, ושהחוק היה עבורו המלצה בלבד.
מטרתה המוצהרת של מחתרת ג"ל, או בשמה המלא "גאולה לישראל - ארגון מגיני יהודה", היתה להחליף את השלטון במדינת ישראל במשטר שיפעל על פי חוקי ההלכה. ההתארגנות המחתרתית מנתה 45 איש; הם תכננו סדרה של 13 פעולות שהיו אמורות להתבצע בתוך 40 יום. הפעולה האחרונה בסדרה, שתוכננה ליום ה־04, היתה אמורה לזעזע את אמות הסיפים במדינת ישראל ובעולם כולו - פיצוץ מסגד אל־אקצא ומבנה כיפת הסלע שעל הר הבית.
לרנר הלך לעולמו לפני שבע שנים. הכרתי אותו היטב. נפגשנו ושוחחנו עשרות פעמים. בארגז מתפורר במחסן שלי שמורים רישומי שיחות עימו, מכתבים שכתב לי מהכלא ומאמרים ורעיונות שהדפיס במכונת כתיבה או רשם בכתב ידו.
שירותי הביטחון פענחו רק מעט מתוכניות ג"ל, והצליחו לחשוף רק אחדים מחבריה. אחרי שחרורו מהכלא לרנר הרחיב את היריעה, אבל לא סיפר הכל. על פי לרנר, הרב צבי יהודה הכהן קוק, ראש ישיבת מרכז הרב ומורם הרוחני של אנשי גוש אמונים, היה בסוד העניינים. כך
גם כמה חברי כנסת דתיים, ואפילו אחד משרי הממשלה. אלא שזהותם נותרה עלומה. לרנר סיפר לא מעט, אבל סירב לחשוף שמות. את הסוד לקח עימו לקבר.
אנשי מחתרת ג"ל ביקשו ללוות את פעולותיהם הגרנדיוזיות בשידורי רדיו, שישודרו גם בשעת צפיית השיא בערוץ הטלוויזיה היחיד ששידר אז, בתוכנית "מבט לחדשות". אחד מאנשיה, בעל כישורים טכניים מתאימים, היה אמור להשתלט על התדר שבו שידרה הטלוויזיה הישראלית, ולהודיע לציבור על המועד שבו יבוצעו פעולות כאלה ואחרות בסדרה.
13 הפעולות תוכננו לאזורים שונים בישראל. אחת הפעולות תוכננה נגד אחד המשרדים הממשלתיים, ככל הנראה משרד האוצר. מבצע נוסף תוכנן נגד בית ההסתדרות. ביום אחר תוכננה פעולה נגד משרד רה"מ. מרווח הזמן שבין פעולה לפעולה נקבע לחמישה ימים. רק הפעולות האחרונות תוכננו להתבצע יום אחרי יום.
אנשי המחתרת הכינו מודעה והתכוונו לפרסם אותה באחד מעיתוני הצהריים. הטקסט במודעה כלל משפט אחד: "עוד ארבעים יום ונינווה נהפכת'', מדברי הנביא יונה לאנשי העיר החוטאת נינווה, על פי הוראת הקב"ה. במקביל, הכינו אנשי ג"ל בית מעצר לשרים באחד היישובים בדרום הארץ.
המחתרת של לרנר כללה שלושה מעגלים של פעילים. כל מעגל פעל במנותק מהאחרים וזהות אנשיו לא היתה ידועה לפעילי הקבוצות האחרות. במעגל הראשון היו חברים ראשי ג"ל - ההנהגה. בשני - החיילים הפשוטים, דרג הביצוע, ובשלישי - חיילים בפוטנציה שטרם אומנו וטרם הוכשרו לתפקידם.
כינויים מקראיים
רוב חברי הקבוצה שנעצרו בשנת 1977 נמנו עם המעגל השלישי. שמונה מהם היו תלמידיו של לרנר במוסדות החינוך שבהם הורה. קצין צה"ל בשירות פעיל, ארמונד עזרן, אף הוא תלמיד לשעבר של לרנר, סיפק לחבורה לבנות חבלה ואמל"ח נוסף.
חברי המחתרת התאמנו בשדות בית שמש. הם נפגשו בדירות שונות, בעיקר בירושלים, אך לא הכירו האחד את השני בשמותיהם האמיתיים, אלא רק בכינוייהם המחתרתיים: עזרן, למשל, תושב קריית שמונה )שם לימד לרנר(, הפך לפנחס. לרנר עצמו כונה אליהו. לאחרים ניתנו כינויים מחתרתיים־מקראיים נוספים: ערוער, כפיר, ליש, קריתים, אריה, חשבון, לביא ואלעלה. הם אומנו בחבלה ובריגול.
מטרתם, כאמור, היתה להחליף את המשטר במדינת ישראל ולהנהיג תחתיו חוקי הלכה. לרנר סיפר כי "תוכנית 13 השלבים, שגולת הכותרת שלה היתה הפעולה בהר הבית, עובדה לפרטי פרטים. היא נכתבה בעותקים ספורים בלבד שלא הגיעו לידי השב"כ. שעות ספורות לפני שהשב"כ עצר אותנו", תיאר לרנר, "שרפתי את החומר המרשיע, ואחד מחבריי השמיד קלטת שבה תיעוד של אחת מפגישות ההנהגה".
יואל לרנר נולד בברוקלין במהלך מלחמת העולם השנייה וגדל בבית חילוני. משפחתו נדדה בין ארה"ב לבין דרום אפריקה, שם גם השלים 12 שנות לימוד. בגיל 19 עלה לישראל ולמד באוניברסיטה העברית. במקביל חזר בתשובה והחל לעסוק בהוראה, תחילה בקריית שמונה, שם הקים את בית הספר המתמיד, ואחר כך בכמה ממוסדות החינוך הכי יוקרתיים של הציונות הדתית בירושלים: בית הספר הימלפרב והישיבה התיכונית נתיב מאיר, וגם במוסדות חינוך בבית אל וביד בנימין.
שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, הצטרף לרנר ל"ליגה להגנה יהודית", בייסודו של הרב מאיר כהנא ותנועת "כך". הוא היה שונה מאוד מחבורת אומרי ההן שהקיפה באותם ימים את מנהיג "כך". ידען, משכיל, עצמאי
ואסרטיבי. לרנר היה המורה של כהנא לעברית ועסק בתרגום רבים ממאמריו ומספריו. גם הוא, כמו כהנא, ראה בערביי ארץ ישראל את שורש הרע, וביקש לסלק אותם מהארץ.
עם זאת, לרנר לא היסס לחלוק על דעות אחרות של כהנא, וקנה לעצמו שם של אופוזיציונר. מעמיק, רהוט פי כמה ממנו ובעל כושר רטורי מרשים, לרנר הצליח להרגיז את כהנא לא פעם, אך המריבות ביניהם לא פגמו בהערכה ההדדית. לרנר התנגד, למשל, להשתתפותה של תנועת "כך" בבחירות לכנסת, אך לימים שינה את עמדתו: הוא נכלל פעמיים ברשימת התנועה לכנסת, וב־6991 הוצב במקום החמישי בתנועת "ימין ישראל" של פרופ' שאול גוטמן.
העימות הראשון של לרנר עם החוק התרחש על רקע פעילות נגד המיסיון הנוצרי. 1974־ב הוצתו בירושלים שורה של מוסדות נוצריים, ובהם בית ציון שברחוב הנביאים וחנות ספרים ברחביה. לרנר נעצר בחשד שהיה שותף להצתות, אך זוכה מחוסר ראיות. הוא הורשע, עם זאת, בסעיף אישום חמור אחר: הסתה למרד. חוקרי המשטרה מצאו באחת ממגירות שולחן הכתיבה שלו נייר שכותרתו: "תוכנית ורעיונות לסיכול הסכם נסיגה מסיני ומיו"ש, אם ייחתם חוזה שלום".
ספר התבשיל לאנרכיסט
בין האפשרויות שפורטו במסמך של לרנר נמנו פיצוץ מבנים במערת המכפלה ופיצוץ כיפת הסלע. בביתו נתפס גם "ספר התבשיל לאנרכיסט", שמאיר כהנא הביא מארה"ב לידידו. לרנר הספיק לתרגם רק כמה עמודים מהספר, והדגיש בעט משפט אחד: "חלף זמן ההפגנות". לביהמ"ש זה הספיק. הוא דן את לרנר ל־62 חודשי מאסר. בתאו שבכלא, החל לרנר להגות ברעיון של הקמת מחתרת ג"ל, על שם אחד מתלמידיו שנפל במלחמת יום הכיפורים - בנימין )בני( גל. גל היה אחד התלמידים האהובים על לרנר, ולפני גיוסו לצה"ל כתב לכהנא כי הוא מזדהה עם רבים מרעיונותיו.
בכלא פיתח לרנר את רעיונותיו. הוא ראה בכינון המקדש צורך קיומי לעם ישראל, ודיבר הרבה על כך שעם בניינו של הבית השלישי, ניתן יהיה לחדש בו 40 אחוז מהמצוות ששישראל נצטוו לקיימן. במקביל להרס המסגדים - תנאי מקדים, על פי לרנר, לבניית המקדש - לרנר היה משוכנע שיש לכונן בישראל את משטר התורה, שבמרכזו הסנהדרין. בקונפליקט שבין חוק המדינה החילונית לחוקי התורה, לרנר בחר לא פעם באפשרות השנייה. מכאן היתה הדרך קצרה למחשבות על שינוי המשטר, ולגיבוש התוכניות הרדיקליות של מחתרת ג"ל.
לרנר והמחתרת שלו נחשפו במקרה, כתוצאה מפזיזות יתר של אחד מפעילי הימין, מישע משכן, מתנחל שהפך אחד מסמלי ההתנגדות לפינוי ימית, כאשר סירב ליטול את הפיצויים שהמדינה העניקה לתושבי העיר. משכן, באותה עת תושב קריית ארבע, לא נמנה עם שורות ג"ל, אך הכיר את לרנר טוב מספיק כדי להודיע לו ש"השיג פרי תנכ"י". הכוונה היתה לרימון יד. השימוש בו תוכנן - לא ברור על ידי מי - נגד סטודנטים ערבים בירושלים. לרנר פגש את משכן, והסתייג מהכוונה לבצע פיגוע המוני בערבים ללא הבחנה. הוא חשש מהאפשרות שארגונו ייחשף כתוצאה מיוזמה פרטית של אחד ממכריו, חשש שהתברר כמוצדק.
משכן נעצר ימים אחדים לאחר מכן. הוא סיפר לחוקריו כי ידוע לו באופן כללי על התארגנות מחתרתית שלרנר שותף בה. קצה החוט הזה הוביל למעצר לרנר, ובהמשך לחשיפה החלקית של מחתרת ג"ל, חודשיים בלבד לפני שאמורה היתה להתבצע הפעולה הראשונה. כתב האישום הוגש נגד עשרה אנשים בלבד. רוב סעיפי האישום דיברו בהכללות ולא ירדו לפרטים, גם בשל
חוסר ידיעה מלאה של העובדות, וגם בשל רצון למנוע פרסום ברבים של פרשת מחתרת ג"ל.
לרנר נדון לשלוש שנות מאסר. עזרן, שהביע חרטה, ל־81 חודשי מאסר. היתר, כולם קטינים, רבים מהם תלמידיו לשעבר של לרנר במוסדות חינוך שבהם לימד, נדונו לתקופות מאסר קצרות, בנות חודשים אחדים.
אלא שגם תקופת המאסר לא ציננה את לרנר. הוא ציטט לא פעם את דבריו של כהנא: "התורה הרי היא הסמכות, וחוקיה מחייבים את היהודי ושולטים בו. כדי שנכיר את הסמכות שלנו ואת ממשלתנו העליונה, כדי שנכיר בכך שחוקי סמכות אמיתית זאת מחייבים ומעל לכל ערעור, אנו נשבעים יום־יום אמונים לממשלה זו, לחוקה זו, לסמכות זו. אנו נשבעים: 'שמע ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד'. ממשלת ישראל", הסתמך לרנר על כהנא, תוך שהוא מוסיף משלו, "באה רק כדי לשמור על סדר פנימי ולהגן על העם מפני אויבים מבחוץ. החובה לכבד ממשלה זו ולציית לה עומדת רק במידה שאותה ממשלה מצייתת לתורה, לחוקיה, למלכות שמיים, שהיא סמכות עליונה גם לעם היהודי וגם לממשלה שנבחרה על ידו".
לחזור אל החשמונאים
לרנר עתיד היה לעבור בשנים הבאות לפעילות עיונית ואקדמית, אך קודם לכן נכונה לו עוד עלילה מחתרתיתמהפכנית אחת: פרשת החשמונאים, שגם בגינה ריצה עונש מאסר. על פי השב"כ מדובר היה במחתרת נוספת, שלרנר התעקש לכנות אותה "תנועת נוער".
ברית החשמונאים המקורית הוקמה במוצאי שביעי של פסח ,1937 ארבע שנים לפני שלרנר נולד. מייסדה היה הרב משה צבי סגל, שנודע לימים כבית"רי שתקע בשופר בכותל המערבי במוצאי יום הכיפורים למרות איסורי "הסטטוס קוו" של שלטונות המנדט, ובשל כך הושלך לכלא.
שנה לפני מלחמת יום הכיפורים, הצטרף לרנר ל"ליגה להגנה יהודית", בייסודו של מאיר כהנא. הוא היה שונה מחבורת אומרי ההן שהקיפה באותם ימים את מנהיג "כך". ידען, משכיל, עצמאי
עיקריה של ברית החשמונאים דמו לעיקריו של יאיר שטרן, מייסד מחתרת לח"י. הם הדגישו כמטרות יעד מרכזיות ערכים דוגמת מלכות ישראל וגאולת ישראל. ,1981־ב זמן לא רב אחרי שחרורו מהכלא בפרשת מחתרת ג"ל, לרנר ביקש להקים מחדש את החשמונאים. הוא אף ניסה לרתום לעניין את הרב סגל הישיש.
אחד מנערי התנועה, תלמיד הישיבה התיכונית נתיב מאיר וחבר מפלגת "התחייה" שראה בלרנר שותף סוד, הציע לו להניח מטען חומר נפץ ליד אחד מקירות מבנה כיפת הסלע. הוא אף פרס בפניו תוכנית מפורטת בעניין, שכללה איסוף חומרי נפץ באזור הנגב, ליד מחנה שבטה, והטמנת מטען ליד כיפת הסלע, שיופעל על ידי קרני השמש באמצעות תא פוטו־חשמלי.
לרנר טען בבית המשפט כי הסכים לבצע את התוכנית רק למראית עין, כדי שיעלה בידו לסכלה מבעוד מועד, אך כאשר נשאל מדוע לא הסגיר את הצעיר למשטרה, ציטט את אמרתו של רש"י, שלפיה תלמידו של אדם חביב עליו כגופו. הוא הסביר כי מתוך היכרותו הקודמת עם הנער החליט שהדרך של שיתוף פעולה למראית עין היא הדרך הטובה ביותר לסכל את התוכנית.
בית המשפט לא קיבל את גרסתו, ושלח אותו לכלא ל־03 חודשי מאסר נוספים. "החשמונאים" של יואל לרנר והרב סגל )שלא היה שותף לפעילות המחתרתית( מנו כמה עשרות נערים ונערות, רובם תושבי הרובע היהודי - אזור מגוריהם של השניים. לרנר הנהיג טקס שבועה לחשמונאים ליד "הכותל הקטן", ונעריו הדפיסו כרוזים שנשאו את הכותרת: "עורה ישראל". הטקסטים בפמפלטים הללו, צעדו תמיד על הגבול הדק שבין קריאה פומבית למרי לבין מצע אידיאולוגי לגיטימי.
במסמכי היסוד של תנועת החשמונאים המתחדשת נמנו שבע מטרות, ובהן: קידוש שם אלוקי ישראל במסירות נפש לתורה, לעם ולארץ; חידוש החוק והמשפט על פי מקורות התורה וההלכה של עם ישראל; ושאיפה להקמת "מלכות ישראל בגאולה שלמה של ישראל וארצו". החוקה הזאת הזכירה מאוד את חוקת ברית החשמונאים שפעלה 44 שנה קודם לכן. ההבדלים הלא רבים נבעו מכך שברית החשמונאים המקורית פעלה בתקופת המנדט הבריטי, תחת שלטון לא יהודי, בעוד החשמונאים מודל 1981 נוסדה במציאות של ריבונות ומדינה יהודית.
יורשים מכל מיני סוגים
אחרי שחרורו מן הכלא בפעם הרביעית, לרנר נרגע מעט והתיישב בדעתו. הוא הקים מכוני מחקר, ערך כתבי עת ופתח בשיח גם עם יריבים אידיאולוגיים, דוגמת פרופ' ישעיהו ליבוביץ, שאף פרסם מאמר באחד מכתבי העת שלרנר ערך. בשלב מסוים לרנר חבר לעוד גוף לא שגרתי, מבית הגידול של תנועת "כך" - "מדינת יהודה", ששם לו למטרה להחליף את מדינת ישראל באזורי יהודה ושומרון במקרה של נסיגה ישראלית משם. במועד אחר הוא הגה עם חברים רעיון להבריח מזבח אל הר הבית, כדי להקריב עליו בתחומי ההר בערב חג הפסח את קורבן הפסח. התוכנית לא יצאה בסופו של דבר אל הפועל.
מעת לעת הייתי פוגש אותו בכנסים שעסקו בענייני הר הבית, הולך ומזדקן - אך תמיד חד, חריף ודבק בהשקפותיו. עם השנים קמו לו "יורשים": אנשי המחתרת היהודית, שתכננו אף הם לפעול בהר הבית, ואף ניסו להתנקש בכמה מחברי הוועדה הפלשתינית להכוונה לאומית, מראשי הערים בגדה. אחרי המחתרת היהודית שנחשפה בראשית שנות ה־08, היו עוד כמה ניסיונות של יהודים, ידועים פחות, לפגע בהר, ממניעים שונים.
ערב ההתנתקות מגוש קטיף, למשל, באביב ,2005 חשפו השב"כ ומשטרת ירושלים התארגנות של יהודים שתכננו לבצע פיגוע בהר הבית כדי לשבש את יישום ההתנתקות. במרכז הפרשה עמדו חמישה צעירים, כולם מקורבים לחסידות ברסלב. על פי שב"כ, הם היו מעורבים בתוכנית לירות טיל לאו על כיפת הסלע. הפעולה תוכננה להתבצע מגג ישיבת "שובו בנים" ברובע המוסלמי של העיר העתיקה בירושלים.
החשודים בפרשה זו לא הועמדו לדין, גם כי התחרטו ובסופו של דבר לא ביצעו את זממם, וגם כי הסתמן קושי בגיבוש ראיות שיבשילו לכדי כתבי אישום. בשב"כ גם חששו שהבאת החשודים לדין תחשוף מקורות מודיעין. אירוע נוסף שסוכל, ולא היה קשור לקבוצה זו, היה הפעלה של טיסן מצויד במצלמה מעל להר הבית.
לאורך השנים המשיך השב"כ לעקוב אחרי גורמי קיצון יהודיים שסומנו כמפגעים פוטנציאליים בהר, מסיבות שונות. לעיתים, כפי שאירע בעבר, מדובר היה בתוכנית שנועדה לסכל מהלך מדיני. בפעמים אחרות התוודעו החוקרים לעוד מוטציה של סינדרום ירושלים - צעירים שאינם יציבים בנפשם, שלא פעם גלשו לתחום הפלילי והאידיאולוגי, עירבבו ביניהם והגו תוכניות מסוכנות.
המקרה של יואל לרנר ומחתרות ג"ל והחשמונאים שיקף סוג שלישי: אמונה שיש לבצע בישראל הפיכה שלטונית ולהחליף את השלטון האזרחי בשלטון תורני. הר הבית השתלב בתפיסת העולם הזאת. √