לשבור את הסונטה

ספר כמו "פנקס הסונטות" הוא מתנה שיכול להעניק לעצמו רק משורר ותיק כמו מאיר ויזלטיר. הוא כולל בתוכו, לפי סדר כרונולוגי, 64 סונטות שויזלטיר כתב ב־06 שנות פעילותו.

הסונטה היא צורה שירית הבנויה מ־41 טורים, ומכאן שמה העברי "שיר זה"ב", היות שערך המילה "זהב" בגימטריה הוא .14 ראשיתה בימי הרנסנס האיטלקי, המשכה בדגם הסונטה האנגלית ובסונטות של שייקספיר, אך גם בעת המודרנית סונטות נכתבו ושגשגו, כאשר מחברי הסונטות הנודעים ביותר בספרות העברית הם כנראה שאול טשרניחובסקי ולאה גולדברג.

הרעיון לכנס שירים לספר על פי צורתם והסוגה שאליה הם משתייכים ולא על פי תוכנם - הוא ייחודי, יצירתי ומעניין, ובו טמונות חוזקותיו של הספר, אך גם חולשותיו. מצד אחד, ה"פנקס" מאפשר לבחון את דרכו של ויזלטיר עם הסונטה לאורך השנים. בניגוד לתפיסה של הסונטה כצורה סגורה בעלת חוקים נוקשים, אלו של ויזלטיר מתאפיינות דווקא בגמישות ובשבירה מכוונת של תבניות החריזה והמשקל. כך, לעיתים יש בסונטות שלו יותר או פחות מ־41 שורות, ולעיתים החריזה חלקית או חופשית והמשקל נוטה לשינויים.

עם זאת, כינוס השירים תחת הכותרת "סונטה" אינו מקרי - לכל אחת בספר יש "איכות" של סונטה, במהותה, באופייה או בצורתה, גם אם היא אינה נצמדת לכל חוקי הסוגה. כמו כן, הכינוס מאפשר התבוננות בחזרה של ויזלטיר אל סונטות ישנות פרי עטו. כך, למשל, בסונטה הפוליטית "על הזוועה", המופיעה בשתי גרסאות שונות בספר - שבין שנות כתיבתן חלפו כעשר שנים. עם זאת, חסרונו של הספר הוא בדיוק בכך שהסונטות מוצאות מהקשרן המקורי, ובמקרה של רובן לא מצוין באיזו שנה נכתבו והיכן פורסמו לראשונה. כך, יוצא שהספר מדלג ללא הרף בין סונטות אירוטיות, ביוגרפיות, הגותיות ופוליטיות, שלא תמיד יש ביניהן קשר.

כבכל ספר "מבחר", ישנן סונטות שהשנים "לא עשו להן טוב" ובמאה ה־12 קריאתן מעוררת אי נחת. כך למשל הסונטות השייקספיריות האירוטיות, שכבר זכו בעבר לביקורת מצד מבקרות פמיניסטיות, ובהן טורי שיר כגון: "ִאְמִרי ָנא ִלי, ְפֶר ִחיָנה ֲע ִדיָנה [...] ִוי ִריַעת ִבּ ְטֵנ ְך ַה ְמּ ר וֲֹעָדה / ְגּ לוּ י וֹ ת ִמ וּסּכִּ ֵפי ִח וּכּ ְך ִנ ְס ָתּ ר, / ִוי ֵר ַכ ִי ְך ַה ְשּׁ זוּ פ וֹ תְבּ לֹא ִמ ָדּ ה, / ְו ַה ַתּ ַחת ַהגּוֶֹאה, ַהְמֻּכְפָתּר,/ ְבִּמְכְנסוֵֹני ִגּ'יְנס ְסַמְרטוִּטי: /- ַהֵיּשׁ ִסוּכּי ֶשִׁיְּזַדְּיּנוּ ִאִתּ."?י השיר אינו עומד במבחן הזמן, על אף נימתו ההומוריסטית.

לעומתן, יש בספר סונטות שלא נס ליחן. כך למשל מרבית הסונטות הפוליטיות שעימן ניתן למנות את "סונטה נגד המדובבים את הדם השפוך": "ִאם ָאמוּ ת יוֹ םֶאָחד ִמַכּוּדּר ְמַרֵצַּח ָצִעיר]...[ ַאל ָתֵּעוּזּ לוַֹמר/ ֶשָׁדִּמי ְמַסֵפּקהוָֹכחוֹת ְלִצְדַקת ָטעוּ ְתֶכם [...] / ִיְסַתֵּפּג ל וַֹהָדּם ֶבָּעָפר; ָדּם הוּ אָדּם, לֹא ִמִלּים. / ֲאיָֻמּה ַהָזַּית ַהַמְּלכוּת ְבִּלְבבוֹת ֲעֵרִלים"; טשרניחובסקי, שחיבר שני "כלילי סונטות" - מבנה וירטואוזי של 15 סונטות רצופות שמבניהן משתרגים אלו באלו - הוא הנמען של הסונטה הפוליטית רבת הכוח "פתק לטשרניחובסקי": "ָכַּתְבָתּ ְכִּליל סוֵֹנטוֹת ַעל ַהָדּם, / ַתְּכִשׁיט רוַֹמְנִטי ַבֲּהָבָרה ַאְשְׁכַּנִזּית, / ַוֲאִני קוֵֹרא וֹבּ וּשׁב, ֵבּין ִשׁדּוֵּרי ְתָּזִזית: / ַה ָדּ ם ָכּ אן ז וֹ ל,ְו ַה ָקּ רוּ יָא ָדם / וֹשׁ ְפכ וֹ ְכּ מ וֹ ה וֹ מ וִֹניד: מֹח וֹ ִנ ְר ָדּ ם / ח וֵֹלם ַעל כַֹּח, ַעל ע וָֹלם-ֲחִזית / ִעם ִנָצּ חוֹ ן ס וִֹפי, ְכּ ִמין ָעִזית / ַכּ ְלַבּ ת ַה ְלּ אֹם – ִנְמַחק ָכּ ל ֶשָׁקַּדם / ַלִשָּׁגּע וֹ ןֶשָׁלּנ ,וּ ֵבּ ן ַיִקּ יר /ַלֵלּ בַהְמֻּטְמָטםֲאֶשׁ רִגַּדְּלנ וּ:/ַעםֶשׁ לָקְרָבּ נ וֹ ת;ָכּ לֶשַׁעַוְלנ וּ ָאנוּ / ְמתָֹרץ. ִמָיּד ָנִקים עוֹ דִקיר / ַבְּרֶזל; ָמה ֶשִׁבְּרַזְלנוּ ַעד ַע ָתּ ה / לֹא ַדּ י .וֹבּ ְנַי ֵצּ ר ע וֹ דְבּ ָע ָתה".

ראוי לציין לשבח את אחרית הדבר לספר, שכתב פרופ' עמינדב דיקמן. היא מספקת מבוא קצר אך מקיף להיסטוריה של הסונטה ולהתפתחותה, וסוקרת את הסונטות של ויזלטיר באופן שמאפשר להחזיר אותן להקשרן המקורי ולפצות במידת מה על ניתוקן ממנו. פנקס הסונטות / מאיר ויזלטיר הקיבוץ המאוחד, 89 עמ'