ספרים להכיל את הזמנים
גיבור "העולם הוא שמועה" מצליח לתקשר עם בנו רק באמצעות עלילות מדומיינות כוח כתיבתו של ניר ברעם, בספר זה כמו בקודמיו, הוא בייצוג של רגשות סותרים - אם כי דומה שהפעם מרכז הסיפור פשוט מדי
ספרו של ניר ברעם ,2018־מ "יקיצה", עסק בקשר מורכב ואינטנסיבי בין שני חברי ילדות: יואל והמספר, בן דמותו של ברעם שאינו מוזכר בשמו. הספר נפרס על פני שלושה קווי זמן: שנתם האחרונה של הגיבורים בבית הספר היסודי, כשילדה בשם טלי פורצת אל תוך חברותם ומתניעה שרשרת אירועים שמסתיימת בבגידה ובנתק ממושך; שנתם האחרונה בבית הספר התיכון; ושנת חייו האחרונה של יואל, עד להתאבדותו בעת שהמספר שוהה בפסטיבל ספרותי במקסיקו.
"העולם הוא שמועה" מהווה מעין ספר המשך ל"יקיצה". המספר מקבל עתה שם משלו, יונתן, כאילו רק לאחר הסתלקותו של יואל הוא מקבל על עצמו מהות נפרדת; ואכן, חלק נכבד מהעלילה עוסק בניסיונו של יונתן להפריד את עצמו מיואל, להשתחרר מתחת למשקלם של זיכרונות רבים מדי.
הרומן מתרחש אף הוא בשני צירי זמן, ששניהם ממשיכים את אלה של הספר הקודם. הציר הראשון מתאר את שנותיו של יונתן לאחר התיכון: מות אמו, ראשית עיסוקו בכתיבה, היחסים עם אביו, ובעיקר משולש האהבה בין יונתן, יואל וטלי. דמות האב ודמותה של טלי שתיהן מקבלות נופך משמעותי בהרבה משהיה להן, ומערכת היחסים הטעונה שבין הבן לאביו, שכוללת מסירות עמוקה לצד קשיחות והקנטה הדדית ושמעליה מרחף צילה של האם המתה, היא נוגעת ללב במיוחד.
החלקים הללו, שעומדים בסימן של התרחקות הדרגתית בין יונתן ליואל, משלימים את ציר הזמן הקטוע של הספר הקודם, ועם זאת הם נסבים כל העת סביב אותם אירועי עבר, מעלים אותם באוב ומפענחים אותם בדרכים חדשות. נראה שגם משולש היחסים אינו אלא הדהוד של אותם אירועים בכיתה ו' - בין שמדובר בנקמה מאוחרת של יונתן על בגידת הילדות של יואל, ובין שהוא נמשך אל טלי ויואל מפני שהם האנשים היחידים בחייו שקיומם מוחלט: "רק יואל וטלי, שהכירו את עוקרי ילדותו ואת הוואדי ואת עולמות הדמיון ואת התבוסות, יכולים לראותו או לפחות להתקרב" )עמ' .(60 ציר הזמן השני נפתח כארבע שנים לאחר מותו של יואל. יונתן נפרד מאשתו, שירה, התרחק מרוב חבריו, וחייו סובבים במידה רבה סביב בנו, איתמר. איתמר הקטן מסמל את ההווה והעתיד, אך העבר שב להציק ליונתן ביתר שאת: "האובדן של יואל שחרר את פראות הזיכרון - ערבב לגמרי בין הזיות, זיכרון וחלומות, ולפעמים הוא כבר לא מבין מה הוא רואה" )עמ' .(11 בייאושו, פונה יונתן למחזיר החלומות, אף הוא דמות מספר קודם של ברעם: אדם שמסוגל לצפות בחלומותיהם של אחרים ולהשיב להם אותם על כל פרטיהם, ושפיתח לאחרונה גם את היכולת להקהות את עוצמתם של זיכרונות. אלא שדרך זו מתגלה כמורכבת ממה שיונתן שיער תחילה, וכרוכה דווקא בחיבור מחדש ובמלוא העוצמה אל הזיכרונות שמהם הוא מבקש להימלט. זיכרון הוא נושאו המרכזי של הספר, כפי שהיה בקודמו - אין זה מקרה שהספר היחיד שמוזכר בשמו במסגרת העלילה הוא "בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט. בלב זיכרונותיו של יונתן נמצא אותו חורף של כיתה ו', נקודת הראשית שממנה הכל החל או הכל השתבש. במידה רבה, שני צירי הזמן שנפרסים בספר הם כעין פרשנויות או עיבודים מחדש של אותם מאורעות, שיבה נצחית אליהם. זיכרון הוא דבר המצוי במרחב מדומיין. מכאן אולי גם שם הספר: בעבור מי ששקוע בזיכרון, העולם הממשי אינו אלא שמועה. כבר הפרק הראשון יוצר זיהוי מפורש בין זיכרון ובין עוד שני מצבי תודעה שבהם האדם מצוי מחוץ לקיום הרגיל: חלום וכתיבה. הקשר בין זיכרון לכתיבה - ליתר דיוק, לטוויית סיפורים - מפותח כאן במיוחד: כילדים, יונתן ויואל שקעו בסיפורים עד כדי כך שאבדו בתוכם לבלי שוב. יונתן אף מתחיל לחשוד שהסיפורים הם שאחראים למותו של יואל: "בילדותם היה יואל הנמען היחיד לתשוקה של יונתן ובו תלה את כל תקוותיו, הציף אותו בדמיונותיו, שכנע אותם שהם גם שלו, נעל אותו בחלומו, פיזר שם פחדים שיואל מעולם לא נפטר