יריית פתיחה - ולא יותר

בלי הפתעות וטוויסטים בעלילה, ג'ון גרישם מספק דרמה משפטית וחברתית סבירה

פותחים תיק: השוטר סטיוארט קוֵֹפר חוזר מלילה של שתייה ומשחקי קלפים. בבית מחכים בחרדה מוצדקת בת זוגו ג'וזי גאמבל וילדיה, קירה בת ה־41 ודרו בן ה־61. סטיוארט לא חומל על ג'וזי; באגרוף אחד הוא מפיל אותה לרצפה, מחוסרת הכרה. הוא מנסה לפרוץ לחדר הילדים הרועדים מפחד, אבל מוותר ומתמוטט על מיטתו. דרו יורד כדי לראות מה שלום אמו ומוצא אותה מתבוססת בשלולית דם, משוכנע שהיא מתה. אחותו מנסה לשווא להעיר אותה ודרו עולה לחדר השינה ויורה בראשו של סטיוארט כדור מאקדח השירות המשטרתי שלו. עורך הדין ג'ייק בריגנס ממונה על ידי בית המשפט להגן על דרו, למרות מחאותיו.

גבולות הז'אנר: זוהי קלנטון שבמיסיסיפי, והשנה היא 1990 - 5 שנים בלבד לאחר שבריגנס זיכה במשפט סנסציוני את קארל לי היילי, הגיבור הטרגי )שירה למוות באונסי בתו( של "זמן להרוג", הרומן הראשון של גרישם. משפט היילי הוא גיבור בזכות עצמו בסיפור הזה, והשלכותיו משפיעות עליו, לדוגמה ביחסם של תושבי העיירה הדרומית לברינגס, ששוב הופך לעוין בגלל שהוא מגן על רוצח שוטר. גרישם משרטט יפה את חיי היומיום בקלנטון, המתמודדת עם שינויי הדורות ונקרעת בין הגזענות הישנה לליברליות של תחילת שנות ה־09, שבאה לידי ביטוי, לדוגמה, בבחירתה של העוזרת השחורה של בריגנס לפתוח בקריירה משפטית.

מדד המתח: גרישם הוא אולי ראש וראשון לכותבי הדרמות המשפטיות היום. מדרך הטבע, הסצנה המרכזית מתרחשת בבית המשפט, ושם, למרות כל הסיכויים, אמור הפרקליט המזהיר לשלוף טיעון שהופך את הקערה על פיה. זה לא קורה כאן; אין הפתעות ואין טוויסט בעלילה. סצנת הפתיחה האלימה היא פחות או יותר היחידה מסוגה )למעט אירוע שבו חוטף בריגנס מכות מקרובי השוטר ההרוג(. מרבית הדמויות שומרות על החוק, ברצון לבצע את תפקידן כהלכה, וחלקן אפילו מעל ומעבר לתפקידן. אנשים טובים.

שורה תחתונה: "עת לחמול" זורם באיטיות אך באצילות, כמו נהר המיסיסיפי, שנתן למדינה שבה הסיפור מתרחש את שמה. ● עת לחמול, ג'ון גרישם, מאנגלית: אינגה מיכאלי, מודן, 555 עמ'