בידוד בראש טוב

עם קסמים בזום בארוחת החג וקניות אונליין, פלא שהילדה שלי התאהבה בבידוד?

עוד בטרם חלפו 24 שעות מפתיחת שנת הלימודים, ולפני שסיימתי להשלים שלוש נקישות על השולחן מהרגע שבו הצהירה הגננת בגאווה ש"אנחנו בין הגנים היחידים בעיר שטרם היו בבידוד", חטפנו בידוד.

כאופטימיסטית נצחית ויזמית מטעם עצמי, אם החיים סוגרים דלתות, נפתח ארונות. אז פתחתי את הארון הסודי, שבו החבאתי מתנות שטרם נפתחו מיום הולדתה של הילדה המבודדת, שנחגג לאחרונה. שם שמרתי תחמושת לרגעי משבר כאלה.

המשימה להשחיל חרוז אחר חרוז לטובת יצי רת שרשראות כבר סגרה לנו יומיים, אם ובת מגובשות שכמונו, כשמטרת העל היא מריחת הזמן בסבבה. ביומיים שלאחר מכן, המחנכת דניאל השקיעה בהקניית כישורי חיים לילדה בתחום שואב הזמן ומרומם הרוח לכל אישה, גם אם היא בת 5 - קניות אונליין. בכל זאת, כבר מגיל צעיר חשוב ללמד את דור ההמשך לצבור נקודות בשיין.

את ארוחת החג העברנו בזום עם המנצחים במשפחה, מי ששרדו את החזרה למערכת החינוך והגיעו פיזית לשולחן החג. דוד אייל והחצי השני שלי הפיקו מופע קסמים מושקע, כשהצליחו "להעביר" דרך המסך מביתנו בגבעתיים אל שולחן החג המשפחתי בת"א תפוח, דבש, כוסות יין ובובה של הצוות הסב אושר רב למבודדת המהופנטת שלי ותרם גם הקלטה חגיגית שנשמרה בענן המשפחתי, כזו שלא נצפה בה לעולם.

הבידוד בחג המשיך לעבור לו על הכיפאק, מבחינתי, בעיקר בגלל עוד יומיים שאני לא בדיוק זוכרת מה קרה בהם, כי התפגרתי מתופעות הלוואי של החיסון השלישי. את המבודדת שלי זה שימח מאוד, ואיפשר לה לצפות בלופ בילדה הראשונה שנכנסה לבידוד - מלכת הקרח, אלזה.

כדי לקצר לילדה את הבידוד ולחתום את החג לפי מסורת ישראל בימינו, התייצבנו בגוב האריות הלאומי - התור לבדיקת קורונה בכיכר רבין. ארבע שעות העברנו בצביעת מסלול התור בגירי רחוב צבעוניים, שהכינותי מבעוד מועד, בהיותי אמא אחראית. כיפאק הי!

עם עוד מאות ילדים מזיעים ומנוזלים מסביבנו, שמש בפרצופנו ומטוש באפנו, סיימתי את נתיב הייסורים )ובינתיים יום נוסף בבידוד( עם חיבור נפשי עמוק להורים האחרים שהתמרמרו איתי בתור. אין דבר ישראלי ומגבש יותר מלהתמרמר ביחד. אין עלינו, עם סגולה.

עד לפנות בוקר רפרשתי שוב ושוב את האתר של קופת החולים, כדי לקבל תוצאה שתשיב את הילדה לגן )שתהיה מו עמדת לבידוד שני(. כשהאושר הזה קרה, והתוצאה השלילית התקבלה, הערתי אותה נרגשת עם מסר אימהי עדין: "תתקדמי לגן!"

הילדה פרצה בזעקות שבר. "אוף, אמא, לא פייר! היה לי כיף איתך, ולא הספקנו לשחק בכל המתנות. הבידוד הזה היה ממש קצר".

בגוב האריות. התור לבדיקת קורונה בת"א