"אם יידעו מה אנחנו עושים, כל המדינה תגיד וואו"
רס"ן א', דרוזי מכפר בצפון, ממונה על גיוס בני עדתו ליחידת המודיעין :8200 "הסיפוק עצום"
הדלת הכחולה נפתחה, וקצין בכיר הודיע על עוצר יציאות. א', אז חוקר מודיעין צעיר שהופקד על הזירה הסורית, בדיוק עמד לצאת הביתה ל־27 שעות, אחרי שסגר 11 יום, בהתאם לנוהל השגרתי של יציאות מהבסיס.
"כמה שעות אחר כך ישבתי בתדריך, והייתי בהלם ממה שהולך לקרות. אם אזרחי המדינה היו חשופים למה שנעשה, הם היו אומרים - וואו".
הוא בן ,36 רב סרן ביחידת המודיעין 8200 הממונה על גיוס דרוזים ליחידה. "סגרתי עוד שבועיים בבסיס, ואז יצאתי הביתה ל־84 שעות כדי להביא בגדים, וסגרתי שוב עוד שבועיים. בסך הכל שישה שבועות בבסיס, והכל באהבה גדולה ובכיף. כשאתה עסוק בדברים כל כך משמעותיים, כל השאר מתגמד".
מה בדיוק נעשה אז, שחייב אותו להתמסר כל כך? לא' אסור לומר במפורש. הוא רק מתאר בעיניים נוצצות: "זה משהו שמשפיע עד היום על מדינת ישראל. זה איּום נוראי שיכול היה להיות. אין לתאר במילים את תחושת הסיפוק כשמשיגים פגיעה אסטרטגית באויב".
הוא גדל בכפר דרוזי בצפון, בן זקונים להוריו. אחיו הגדול שירת בשריון, אבל א' התגלגל למודיעין במקרה. "התקשרו אלי והודיעו לי שאני משובץ למודיעין. לא היה לי אז מושג מה זה אומר". יחד עם עוד ארבעה צעירים דרוזים גויס א' 2003־ב ליחידה האמונה על איסוף מודיעין ופענוח צפנים, שעליה מעולם לא שמע קודם. "היינו החלוצים. עד אז דרוזים לא עסקו בליבת העשייה המודיעינית, אלא שירתו בבסיס ייעודי מיוחד בצפון, שכבר נסגר מאז".
בטירונות ובתחילת דרכו ביחידה, כאשר נשאל לשמו, ביטא אותו בשינוי קל - באופן שלא יישמע דרוזי. היום הוא מבטא את שמו בגאווה, בהיגוי הערבי המדויק. "לקח לי זמן להיות דרוזי גאה. זה קרה רק אחרי שהבנתי כמה אני נחוץ ליחידה. פתאום עולים אליך לחדר גם כשאתה לא במשמרת ומבקשים עזרה.
"אתה מבין שאם לא אתה, אז אין מישהו אחר. ביחידה סומכים עליך, שואלים לדעתך. זה לא משהו שהכרתי קודם בתרבות שבה גדלתי. ביחידה מבקשים ממך להדריך, לחפוף, לבנות תוכנית, לתקן מישהו אחר. איפה זה היה קודם בחיי?" ● ● ●
במקביל לגילוי הכישורים החבויים בו, שיפר גם את יכולת הביטוי בעברית. אם בתחילת הדרך חשב בערבית, תרגם בראש לעברית ורק אחרי לבטים העז לפתוח את פיו, היום הוא מדבר בשטף בשפה עשירה ובביטחון רב. תוך כדי השירות הצבאי למד לתואר ראשון ושני במדעי המדינה, נישא לבת הכפר שלו, ויחד הם מגדלים תאומים בני .7
לפני תשע שנים נפרד מהאקשן של העשייה המודיעינית עצמה, ולקח על עצמו תפקיד חדש: לאתר, לגייס ולמיין דרוזים ליחידה, וללוות אותם לאורך כל הדרך. כשאני שואלת אם אחרי שסיים עם "הכור האטומי" בסוריה, החליט לחפש אתגרים חדשים, הוא לא מצליח להסתיר חיוך, אבל לא מגיב לחלק הראשון של השאלה.
"המטרה שלי היא שכל צעיר דרוזי ישמע לפני הגיוס על ,8200 ושלא יגיע ליחידה במקרה, כמו שקרה לי. ההצלחה בתחום הזה נותנת סיפוק לא פחות מכל פיצוח מודיעיני".
עם השנים בנה א' תשתית רחבה של קשרים בתוך העדה, והיום הוא משמש כתובת לצעירים דרוזים ולהוריהם טרם הגיוס. שמו נלחש בהערצה, ומספר הנייד שלו מועבר מיד ליד, ככתובת בטוחה להכוונה ולסיוע לקראת גיוס.
הוא מעביר הרצאות בתיכונים דרוזים, חושף את הצעירים ליתרונות השירות ביחידה, עונה לצעירים שמתקשרים אליו גם בשעות הלילה המאוחרות, ומקושר היטב למנהלי בתי הספר ולהורי הצעירים. הוא גם דואג לחזק את הקשר בין מנהיגי העדה לבין מפקדי היחידה.
אחת לשנה, בחג הקורבן המוסלמי, מפקד 8200 מבקר את השייח' מואפק טריף, מנהיג העדה הדרוזית. משם ממשיך המפקד לביתו של אחד מחיילי היחידה הדרוזים, ומעניק לו תעודת הצטיינות. בזכות הפעילות האינטנסיבית של א', הוכפל בתוך עשור מספר הדרוזים המשרתים ,8200־ב ועל כך קיבל השנה פרס מראש אמ"ן.
א' ממשיך ללוות את הצעירים לאורך כל שירותם ביחידה, כמפקד משנה של כל החיילים הדרוזים. בפועל הוא עבורם כתובת לכל בעיה, סוג של אבא. "אני מקשיב להם, מכיל את הקשיים ומנסה לדחוף אותם קדימה, גם ללימודים, לתואר ראשון ושני שהיחידה מעודדת אותם לעשות, גם לקצונה וגם לתפקידים הבכירים ביותר.
"היום הדרגה הגבוהה ביותר של דרוזי ביחידה היא רב סרן, כמוני. החלום שלי הוא לראות את הצעירים שגייסתי עוקפים אותי. לא יהיה לי סיפוק גדול מזה. לפני כמה שנים הלכתי לקניות בשוק פירות באחד הכפרים. באחד הדוכנים מכר נער צעיר שזיהה אותי, כמו הרבה דרוזים שמכירים אותי כיום ברחוב.
"הוא אמר לי שהוא מתעניין במודיעין, והחלפנו מספרי טלפון. הוא עבר את המיונים, והיום הוא בשירות קבע, מסיים בקרוב תואר שני. מדובר באחד החיילים המסורים ביחידה, שתורם רבות למדינה. במקביל, לנער שמכר פירות בשוק יש היום ארגז כלים שיסייע לו לפרנס משפחה בכבוד ולהצליח בהמשך גם בחיים האזרחיים. אני מאמין שיגיע יום ועל 8200 יפקד דרוזי".
היתרון של צעיר דרוזי בזירה המודיעינית הוא לא רק ששפת אמו ערבית, אלא שהוא מתמצא בכל הניבים במרחב. "כל צעיר דרוזי מכיר היטב את הניב הסורי, הלבנוני, הפלשתיני, המצרי, בגלל שאנחנו רואים סדרות בטלוויזיה מכל הארצות הללו".
א' מתאר את הקשיים שעימם מתמודדים צעירים דרוזים ביחידה. לדבריו, לצד קשיי שפה ופערי תרבות, גם המרחק של הבסיסים מהבית מהווה אתגר. "חלק מבסיסי המודיעין ממוקמים בסוף העולם דרומה, וחלק מהכפרים הדרוזים הם בסוף העולם צפונה. זה לא פשוט לנסוע ארבע שעות לכל כיוון.
"היחידה מנסה לעזור עם הסעות ולהקל במעט על צעירים המשרתים הרחק מהבית. הרוב המוחלט של הצעירים הדרוזים לא עוזב את הכפרים. גם אני לא יכול אפילו להעלות את זה בדעתי".
קושי נוסף, לדבריו, הוא האיסור לשתף את בני המשפחה והחברים בנושאים שבהם הוא עוסק ביחידה. "כל אחד רוצה להתגאות בעצמו ולהראות כמה הוא גיבור על, אבל ביחידה הזאת אתה חייב למלא את פיך מים, כמו שאומרים. המון פעמים יצא לי לשבת עם קרובי משפחה וחברים שמנתחים יחד את המזרח התיכון, ולפעמים מדברים על אירועים שנחשפו בפרסומים זרים. אתה יושב איתם, בוהה או מתעסק בנייד, ולא יכול להביע דעה. לא יכול לאשר, לא יכול לחייך".
אבל כששאלתי אותך על הכור בסוריה חייכת, אני מציקה לו. "חייכתי? לא חייכתי. חייכתי כי זה לא היה נכון", הוא מתחמק באלגנטיות.
א' מספר שאחד הדברים שאליהם נחשף ביחידה היה תרבות הקריאה. הוא פיקד על 30 חיילים ושם לב שבין המשמרות כולם יושבים וקוראים ספרים. "הבנתי שהם מוכשרים ומוצלחים כל כך הודות לקריאה, והתחלתי לקרוא גם. הסקרנות הזאת לחקור דברים, ולעולם לא להסתפק במה שיש לך, היא נכס חשוב מאוד שפחות גדלתי עליו, ושמאוד מאפיין את היחידה".
א' מציג למצלמה גב שרירי במיוחד. לא שרירים שמאפיינים, לפי הקלישאה, את החנונים של .8200 א' צוחק, אבל מסביר שהחל לחקור לעומק ענייני ספורט ותזונה - מתוך אותה סקרנות שרכש ביחידה. הוא משכים קום בחמש בבוקר, מתאמן בקרוספיט במשך שעה, ובדרך כלל שב ומתאמן עוד שעה בערב.
כשייצא לאזרחות ("עוד המון־המון זמן, מבחינתי אני יכול להישאר לנצח בתפקיד שלי") הוא חולם להתמנות למנהל בית ספר, ובכל מקרה להמשיך לעסוק בקידום צעירים דרוזים. "הסיפוק בתחום הזה אדיר. זה לא תמיד קל. בתקופה שבה הצעירים מקבלים תשובות מהמיונים והמבחנים ליחידה - אני לחוץ. כשיש חבר'ה שלא עוברים את המיונים, אני ממשיך לעזור להם להגיע למקומות אחרים בצבא. אני מסביר להם שכולם טובים, אבל כל אחד מביא איתו משהו ייחודי, וצריך למצוא את המקום שמתאים לו".
"ביחידה אתה מבין שאם לא אתה - אין מישהו אחר. כאן סומכים עליך, שואלים לדעתך. זה לא משהו שהכרתי קודם בתרבות שבה גדלתי. ביחידה מבקשים ממך להדריך, לחפוף, לבנות תוכנית, לתקן מישהו אחר. איפה זה היה קודם בחיי?"