הישראבלוף האולטימטיבי

מאה ימים לכינון ממשלת בנט והש מאל, המאזן שלה - ולכן שלנו - בהפסד עצום. טור הרווח כמעט ריק. בשום תחום לא נרשם שיפור. לא בביטחון האישי או הלאומי, לא במשילות, לא בעוצמה המ דינית, גם לא בכלכלה. מאידך, טור ההפ סדים גדוש.

נתחיל באמינות. בראשות ממשלת יש ראל עומד, אדם שלמרבה הצער אי אפשר להאמין למילה אחת שלו. אלה לא רק הב טחות הבחירות שהפכו לאפר ולאבק, אלא גם אינספור הצהרות שנתן לאחר כניסתו לתפקיד: שהשתלט על הקורונה, שסתם את הפרצה בנתב"ג, שהפסיק את טרור הבלו נים, שקבע משוואה חדשה מול חמאס, ועוד ועוד. קדחת. הכל בלוף.

זה כשלעצמו - עוד לפני שדיברנו על היותו ראש מפלגה בת שישה מנדטים בלבד, שחבר לשמאל הקיצוני ולמפלגה אוהדת טרור, שנהנה מרוב זערורי בכנ סת ושבכך זעזע את יסודות הדמוקרטיה והציונות - שפל חסר תקדים במעמד ראש ממשלת ישראל.

מה בכל זאת בצד הזכות? אחרי משבר פוליטי בן שנתיים - בישראל יש ממשלה מתפקדת, שרים בעלי סמכות שמתווים מדיניות, תקציב מדינה שצפוי לעבור וד רבון מצד בנט, לכל הנוגעים בדבר, לעבוד. בהחלט גם משהו.

הצרה היא, כדברי בני גנץ, ש"מה שהש תנה זה רק הכותרות בעיתונים". כי למעט סוגיות בודדות, כמו הרפורמות של מתן כהנא והפניית תקציבים לגולן, "השינוי והריפוי" מורגשים בתקשורת שאוהדת את הממשלה הזו. לא במדיניות עצמה.

יש הידרדרות באכיפת החוק עם בריחת ששת המחבלים, ותקיפות תקדימיות של ניצב במשטרה וחבר כנסת. הבטחותיו של שר המשפטים גדעון סער לרפורמה במע רכת המשפט, ובכלל זה פיצול של תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, התנדפו.

מצב הקורונה איום, עם מספרי שיא של חולים קשים, בלי מגבלות אבל גם בלי בדיקות - מה שהופך את הציבור חסר אונים. רופאים נאלצים לבחור בין הצלת חיי זקנים לצעירים. ישראל מידרדרת בכל המדדים הבינלאומיים. ככה לא מנצחים מגיפה, ככה מפסידים אנשים.

ומה שלום מערכת הבריאות? ב 12 שנות נתניהו שמענו אינספור תחזיות על קריסת בתי החולים. הם אכן קרסו וסגרו את שע ריהם, אך במשמרת של הממשלה הנוכחית.

בכלכלה, ליברמן נתן לכל שר ולכל מפ לגה מה שרצו, ורבות מהרפורמות בוטלו או צומצמו. לפיד, מיכאלי, הורוביץ וליברמן עצמו, יצאו בשצף קצף נגד התקציבים הדו שנתיים של נתניהו, בנימוק שהם נועדו לשרידותו הפוליטית, ולא לכלכלה.