דרוש תיקון בתחבורה הציבורית
התקציב במשרד התחבורה גדל, ההשקעה בתשתיות בעיצומה, כבישים בבנייה, רכבת קלה נבנית ועוד תוכניות שעל הפרק. אבל - וזה אבל גדול - תיקון המצב בתחבורה הציבורית לא ממש מתקדם.
השרה הממונה, מרב מיכאלי, הצהירה לא אחת מתחילת הקדנציה שהתחבורה הציבו רית היא לב ליבה של הבעיה, והציבור סובל. היא יודעת שבהיעדר תחבורה ציבורית תקי נה, מהירה ויעילה, עדיין יהיו יותר מדי כלי רכב בכבישים והעומס לא יפחת, אלא להפך. והבעיה אינה נולדה אתמול: זה עשור התח בורה הציבורית רק מידרדרת והולכת. אף שר מהארבעה שהיו בעשור האחרון - כולל מי כאלי - לא ממש הצליח לייצר פתרון. התו צאה - אנשים מעדיפים כלי רכב, ותל אביב
ומרכז הארץ עמוסים בהם לעייפה. במקום שניסע ונהנה בתחבורה ציבורית לכל מקום בכרך הגדול, וגם בפריפריה וממנה, בפועל אין רכבות מהירות, ובחלק מקווי האוטובוס בוצע קיצוץ. מצבת הנהגים קטנה באופן כללי, וחוץ מתכנון אין עדיין קליטה מא סיבית של נהגים חדשים )לצד טענות על שכר לא ריאלי, שלא מושך אחרים לבוא לעבוד(. לכך יש להוסיף את מחירי המוניות הגבוהים. שום דבר לא מצביע על התקדמות. מלבד תוכניות שהועלו, בחודשים האחרונים שום דבר לא השתנה. לכן, אם רוצים ניידוּת, גם אם זה כרוך בשעות הפקקים, עדיין יש צורך ברכב.
הצפי היה שלפחות חלק מהתקנות ייכנסו מהר, לא צריך לשם כך שנה של עבודה. אם יש טענה שקודמייך לא עשו מספיק, יש בכוחה של מי שעומדת בראש המשרד לקבל החל טות מהירות ולחתום על תקנות. אוטובוס? אם הוא מגיע לתחנה זה כבר טוב. חסרים קווים? הביטו היכן חסר - ובצעו שינוי. לוח זמנים לקוי? תנו הנחיה לחברות לשנות זאת מייד. לזה לא צריך ועדות. רשויות מטרופוליטניות לתחבורה היו פותרות חלק גדול מהבעיה. אבל זה לא אושר, וספק אם יינתן לכך אור ירוק.
חוסר התיאום פוגע בציבור
הבעיה הגדולה כעת היא שיש ראש, שב כוחו לשנות יחסית מהר דברים מכורח סמ כותו, ובמקביל יותר מדי אחראים לנושא התחבורה - המשרד, היועצים, ראשי האג פים, הרשויות המקומיות, מפעילות התח בורה - ובין כולם אין שיח ממצה שמספק פתרונות. חוסר התיאום הזה דופק רק צד אחד - את הציבור.