"ברק רצה לשנות את העולם"
בבית משפחת חורי ברמת גן מתקשים לעכל את הטרגדיה: במקום לארגן את בר המצווה של בנם, הם מתכננים את הנצחת זכרו ● ההורים מתנחמים בכך שברק, שנדרס למוות בעת שרכב על אופניו בערב יום כיפור, היה ילד יצירתי שהגשים את כל רעיונותיו ● "הוא צייר, תיכנת רובוטים, שר, ניגן
האם צופית: "לא כל כך רציתי שברק ייסע לבקר את החבר שלו בפתח תקווה, אבל כמה אפשר להחזיק את הילד? צריך לשחרר. אז אמרתי: 'יום כיפור, מה כבר יכול להיות? הכבישים ריקים'"
ברק חורי היה רק בן 12 וע שרה חודשים כשנדרס למוות בעת שרכב על אופניו בערב יום כיפור, אבל בחייו הקצרים הוא הס פיק הרבה יותר מילד ממוצע בגילו. "הוא פעל כאילו ידע שהוא על זמן שאול, כאילו הוא הרגיש", סיפרה אמו צופית.
האסון אירע בערב יום כיפור, כאשר ברק רכב על אופניו לפתח תקווה לפגוש את חברו הטוב. כשה גיע לכביש ,4 בסמוך לצומת גבעת שמואל, דרס אותו ערן אזולאי, הח שוד כי נהג בגילופין.
בבית המשפחה ברמת גן, ההורים צופית ואיציק עדיין מתקשים לעכל את האסון הכבד. "הוא כבר שנה רצה ללכת לחבר הכי טוב שלו בפתח תק ווה, ובגלל הקורונה לא נתנו לו ללכת אליו. ביום התאונה הוא בא אלינו ואמר לנו: 'הדפסתי מפות ואני רוצה לנסוע'", משחזרת האם צופית. "אני לא כל כך רציתי שהוא ילך, אבל כמה אפשר להחזיק את הילד? צריך לשחרר. אמרתי 'יום כיפור, מה כבר יכול להיות? הכבישים ריקים'".
ברק שמח מאוד לקראת הביקור המתוכנן. "הוא היה עם קסדה ונ צנצים... מרוב ההתרגשות הוא יצא בלי להגיד שלום, ואז אלוהים החליט שהוא צריך אותו שם למעלה".
צופית ממשיכה ומספרת על רגע האימה. "התקשרנו אליו, והוא לא ענה כמה פעמים. פנינו למשטרה והם עשו איכון לטלפון, ואז הופיעו לי פה שני שוטרים, אמרו שיש תאונה ולקחו אותנו לבילינסון. הם לא דיב רו כל הדרך, זרקו לנו רק מילים כמו 'חדר הלם', 'ניתוח'. אני ואיציק כמעט התעלפנו בדרך. כשנכנסה 'להקת' הרופאים לחדר הבנתי שהמצב גרוע מאוד, ורבע שעה אחרי נגמר הסיפור. פשוט נורא".
כשהיא נשאלת על תחושותיה לאחר שנודע על עברו התעבורתי של הנהג הדורס, אומרת צופית כי "זה הגורל. 'מכתוב' מלמעלה, כמו שאומרים. זה היום שלו. יעזור לי לכעוס? זה יקדם אותי לאיזה מקום? הכעס לא יחזיר לי את הילד". האב איציק הוסיף כי "אני מנסה שלא לה גיע למחוזות האלה ולחשוב על השא לות המאוד קשות. זה צץ, אבל מנסים שלא להיכנס לשם. מנסים להמשיך הלאה, לחיות עם זה".
וכששומעים על הילד המיוחד שהיה חורי, נראה כי מדובר במשימה קשה במיוחד. "ברק היה ילד יצירתי בצו רה בלתי רגילה", מספרים ההורים. "הוא היה צייר, מתכנת רובוטים, עסק בנגרות, תפר, סרג וגם שר, ניגן ושחה". לצורך עבודותיו הרבות הוא היה ממחזר בעצמו חומרים. "בכל דבר שהיה נוגע בו, הוא היה מוציא ממנו משהו מדהים. הוא תמיד אמר: 'אני אמציא המצאה שתשנה את העולם'. זה היה המוטו שלו. הייתי הולכת איתו ברחוב, הוא היה רואה טלוויזיה זרו קה או מכשיר אלקטרוני אחר ומייד רצה להביא אותו הביתה, לפרק אותו
ולחקור אותו. הוא הוציא לפועל כל רעיון שהיה לו בראש, והיה עובד על כמה פרויקטים במקביל".
האם הוסיפה כי "הוא פעל כאילו על זמן שאול, כאילו הוא הרגיש. פעם הוא היה בראיון מסוים, רצה להתק בל למשהו, ושאלו אותו 'מה חסר לך בחיים?' הוא ענה: 'זמן'. אני מניחה שהוא התכוון לכמה שעות ביממה, אבל הוא לא חשב שזה יהיה לזמן בעולם הזה".