מיהו ממלכתי

אפתח בקביעה: המסורתיות הישראלית היא הממלכתיות שכולם תרים אחריה בערגה. היא זאת שמסוגלת לראות מעבר למגזר, למוצא עדתי ולעמדות פוליטיות, ולבחור, פעם אחר פעם, בטובת הממלכה. היא זאת שלעולם לא תעדיף ראש מפלגה בגלל שיוך עדתי, אלא על פי נכונותו וכשירותו להגן על עם ישראל, על ארץ ישראל ועל זהותה היהודית של המדינה. היא זאת שבוחנת תשובות לשאלות מהותיות בפריזמה רחבה של "טובת הכלל". הבעיה היא שאצל אנשים מסוימים, אמי רה כזאת עלולה לגרום התמוטטות עצבים.

במשך שנים הורגלנו להאמין שהממלכתיות היא נחלתו הבלעדית של שבט מסוים, זה ש"בנה את המדי נה", ושבלעדיו הג'ונגל היה משתלט על הווילה. נשים בצד את העובדה שהיסטורית, בניית המדינה היא פרי מאמץ משותף לאשכנזים ולמזרחים. הבעיה האמיתית מתחילה כשכמה מהקולות הבולטים באותו שבט משו כנעים שיש להם מונופול על ערכים כמו ליברליזם, דמוקרטיה, הומניות, קוסמופוליטיות - ושלפיכך ניתן להם בבלעדיות המנדט על עיצוב אופייה ורוחה של המדינה. זה היפוכה של ממלכתיות.

בספרו "תודעת המצפון" כותב הפסיכולוג החברתי האמריקני ג'ונתן היידט שהמערך המוסרי של ליב רלים נסמך כמעט רק על שני מושגים )חמלה וחי רות(, בעוד זה של שמרנים נסמך על ערכים מגוונים יותר: חמלה, חירות, הוגנות, נאמנות, סמכות וקדושה. אני נוטה לחשוב שאילו היידט היה עורך את מחקרו בארץ, התוצאות לא היו שונות בהרבה. אבל כאשר מניחים את המראה הזו מול שבט "בוני המדינה" )"יש ראל הראשונה"/"ההגמוניה"(, התגובה לא תאחר לבוא: כעס תהומי וסלידה. תשאלו את ד"ר אבישי בן חיים.

מה לא עושים כדי "להרוג את השליח" במקום להת מודד עם טיעוניו? קובעים שעצם הדיון הביקורתי בפערי העוצמה בין ישראל הראשונה והשנייה זורע שסע ופילוג - זו צביעות. הם לא יעזו לבוא בהאשמות דומות כלפי אף סקטור חברתי אחר המצביע על הנצחת אי שוויון חברתי ופוליטי; טוענים שהוא אנכרוניסט, שאין יותר "ישראל ראשונה ושנייה" - זו בורות. הסתכלו בהר כב החברתי של מוקדי העוצמה; מאשימים אותו שהוא אובססיבי לנתניהו - וזו כבר מניפולציה. הוא מנתח את התרבות הפוליטית של בוחריו, שלא מוכנים לחזור לעידן הממלכתיות הצבועה במונוכרום.

ישראל עוברת מהפכה מופלאה, והיא מתרחשת בזי רות שבהן האליטה התקשורתית, התרבותית, המשפטית והפוליטית אינה יכולה לעקוף את תוצאות הדמוקרטיה. במהפכה הזו, שהחלה ב '77 וממשיכה עד היום, ישראל הופכת יהודית יותר - לא במובן הדתי, אלא המסורתי - וכן, גם ממלכתית יותר, כיוון שערכי הליבה שלה מגוונים מתמיד. זוהי בשורת הממלכתיות של ישראל השנייה, וממנה בורחת ישראל הראשונה.

כשיהודי צפון אפריקה הגיעו לצרפת בשנות ה ,60 הם כבשו בתוך שנים ספורות את פסגות הכלכלה, הפוליטיקה, המדע והתרבות. זה קרה כי צרפת שיוועה לדם חדש בעורקיה, ואפשרה לקבוצות חדשות לבטא את ייחודן ולממש את הפוטנציאל שלהן. אין ממלכתיים מהם בצרפת, ויחד עם זאת, חלק גדול מהם שומר על מסורת אבותיו. אם צרפת הגדולה השכילה להעריך את הערך המוסף שהמסורתיות היהודית הלבנטינית מסוגלת להעניק לה, אולי ישראל הראשונה תואיל בטובה ללמוד ממנה, להשלים עם קיומה ולכבד אותה?

במהפכה הזו, שמתחוללת בזירות שבהן האליטה התקשורתית והפוליטית לא יכולה להתערב - ישראל הופכת ממלכתית יותר, כי ערכי הליבה שלה מגוונים יותר