לפרוש כנפיים
ממש לפני הקורונה נחנך באגמון החולה מרכז מבקרים חדש. גולת הכותרת שבו: תחנת מציאות מדומה, שבה גם אתם תוכלו להצטרף ללהקת ציפורים נודדות / סמדר סלטון
אם יש מקום שבו אפשר לקבל תשובה לתהייה שכתבה נעמי שמר, "אילו סיפורים היו ודאי לציפורים", הרי שזהו אגמון החולה המתחדש יותר מחצי מיליארד ציפורים עוברות דרכו כעת במסען הארוך והאמיץ דרומה, והופכות אותו לאחד מצירי הנדידה החשובים בעולם וליעד אטרקטיבי לטיולים במסתרי האגמון גילינו להקת לבניות שזה עתה נחתו, עפנו עם ציפורים במציאות מדומה, ביקרנו בגן בוטני לצמחים בסכנת הכחדה ועוד הרבה
שש בבוקר באגמון החולה־קק"ל, וקבוצה של לבניות גדולות מסתודדת על גדת אחת התעלות. עינבר שלומית־רובין, מנהלת שטח, תוכן והדרכה באגמון, מלווה אותי לפינות נסתרות וחבויות, וחושפת את סודן של הציפורים היפהפיות הללו, שנחתו ממש עכשיו, אחרי לילה של נדידה מאירופה. כמי שמתחילה כל בוקר בסיור באגמון, היא יודעת בוודאות שהן לא היו כאן אתמול, מה גם שהן מתגודדות יחד ומפטפטות במרץ - התנהגות אופיינית למי שזה עתה נחתו ומעבירות חוויות על הנדודים ועל הארץ שהגיעו אליה.
"הלבניות הן העוף המוגן הראשון בעולם", מספרת עינבר, "באביב הן מגדלות ציצית נוצות יפה, ובעבר נהגו לצוד אותן בכמויות גדולות בשביל אותה ציצית, שעיטרה את מדי הצבא הבריטי, עד שהמלכה ויקטוריה הוציאה את ציד הלבניות מחוץ לחוק ואסרה את השימוש בנוצותיה כפריט לבוש".
בקצה האחר של הגדה מתגודדת קבוצת שקנאים. השקנאי הוא העוף הגדול ביותר שנודד דרכנו, ומוטת כנפיו יכולה להגיע לכשלושה מטרים. הוא נמצא בסכנת הכחדה עולמית, וכל המין נודד דרך ישראל. בתקופה זו של השנה מגיעים אלינו אלפי שקנאים היישר משפך הדנובה.
גם השקנאים צמודים כלהקה, אך הם פחות דברנים. "הם הגיעו אתמול בערב, כי הם נודדי יום", מפרשנת עינבר. "הם אמורים לעזוב היום, אבל יהיה להם קשוח יותר לנדוד בגלל העננים שפוגעים בתרמיקות, ארובות אוויר חם שנפלטות מהאדמה ועולות למעלה.
"השקנאים מזהים את התרמיקות המגיעות בגלים ועולים איתן גבוה. כך הם חוסכים באנרגיה של עבודת כנף. כשהם מגיעים לשיא הגובה של התרמיקה, הם גולשים הרחק אל התרמיקה הבאה וגם איתה מגביהים עוף, וכך הם יכולים לעבור בין 300 ק"מ ל־005 ק"מ ביום כמעט ללא מאמץ".
כמו השקנאים, גם החסידות והעופות הדורסים הגדולים הם נודדי יום הזקוקים לתרמיקות, מה שמחייב
אותם לנדוד כשהשמש מחממת את הקרקע ויוצרת את אותם זרמי אוויר חמים.
"ביום של עננים אין הרבה תרמיקות, אז ייתכן שהם יישארו כאן לסופ"ש", היא מנבאת, ממש כמו פקחית ברשות שדות התעופה, שיודעת מי נוחת ומי ממריא ומתי. בהמשך הסיור אגלה שהיא באמת מדווחת על כך לגורמים ברשות, וגם בחיל האוויר. אף אחד לא רוצה לשמוע על עוד מטוס שנאלץ לנחות נחיתת חירום או חלילה גרוע יותר בגלל ציפור אומללה שהשתרבבה למנוע.
אם יש מקום בארץ שגורם לך לתהות כמו נעמי שמר "אילו סיפורים היו ודאי לציפורים", הרי זה באגמון החולה. מיקומו האסטרטגי של האגמון, כגשר יבשתי בין היבשות אסיה, אירופה ואפריקה, הופך אותו למקום שאליו מתנקזות כמיליארד ציפורים בשנה כתחנת מעבר במסען מאירופה לאפריקה בסתיו, ובחזרה במהלך האביב.
חלקן, ממש כמו בטיסת קונקשן, יישארו כאן ליום אחד וימשיכו הלאה, בלי להחתים דרכון. קצת מעליב, כשאני חושבת על זה. כל היופי הזה ואתן כבר עוזבות? אחרות יחליטו שאגמון החולה הוא יופי של מקום לסאבלט של כמה חודשים. בכל זאת, רמת החיים כאן סבבה, מזג האוויר נוח, ואין על האוכל הישראלי.
יכול להיות שמה שהכי ימשוך אותן הוא דווקא חיי החברה השוקקים וההיכרות עם מאות מינים של עופות נודדים, שמגיעים לכאן מארצות שונות. לפי המקהלות העליזות שנשמעות מצמרות העצים, הן עושות כאן יופי של מינגלינג ונטוורקינג על הבוקר.
למרות שלמדנו על נדידת הציפורים "מארצות הקור", הציפורים אינן נודדות משום שקר להן, אלא בשל מחסור במזון במהלך החורף באזורים הצפוניים.
למעלה מחצי מיליארד ציפורים עוזבות עכשיו את בתיהן בארצות הצפון ויוצאות למסע האמיץ דרומה.
הן יחצו גבולות - אמנם בלי צורך בבדיקות קורונה או בעטיית מסיכות - אבל למרות תדמית ה"חופשי כמו ציפור", מסען לא הולך להיות קל. מחכה להן חציית מדבריות, ובהם מדבר סיני, מדבריות מצרים ומדבר סהרה, וימים רבים ללא אוכל ומים. האגמון מהווה עבורן "תחנת תדלוק" בעלת חשיבות קריטית להצלחת הנדידה. כאן ימלאו הציפורים את מאגרי השומן בגופן, המשמשים מעין דלק להמשך המסע.
העופות הקטנים, הכוללים את ציפורי השיר ועופות המים, אינם מסוגלים "לתפוס תרמיקות" ולדאות, ולכן נאלצים לגמא את אלפי הקילומטרים של הנדידה בתעופה אקטיבית. מאחר שתעופה זו צורכת אנרגיה רבה הם נודדים בלילה, אז הטמפרטורות קרירות יותר והם לא מתחממים. הציפורים הנודדות בלילה מנווטות בעזרת הכוכבים, ואלו שנודדות ביום מנווטות באמצעות מיקום השמש וקריאת השדה המגנטי של כדור הארץ, והן נעזרות גם בחוש הריח, בזיכרון ובלמידה.
האגמון הוקם בתחילת שנות התשעים על ידי קק"ל, במסגרת פרויקט שיקום אדמות הכבול בעמק החולה.
מאז, הפך לאחד מצירי נדידת הציפורים החשובים בעולם עם מגוון מינים ובתי גידול, לאתר דגל בנושא תיירות אקולוגית ולמודל לשיתוף פעולה בין טבע, תיירות וחקלאות.
טיול הבוקר עם עינבר הוא למעשה מסע גילויים של האורחים החדשים שהגיעו בלילה. "רוב הציפורים נודדות בלילה, ועדות יחידה להגעתן אל מחוזותינו היא הקריאות והשירה מהסבך ומהעצים", היא מסבירה.
כך, בסיורנו נחשפים השלדגונים בזכות זיק הטורקיז שמסגיר אותם, הנחליאלי הצהוב שמתרוצץ במהירות בדשא, החרמשון הגדול שקורא קריאות נוגות, והחומ פמאים - ששמם מורכב משילוב המילים חוף ומים לשמ שנאספים במים הרדודים לחיפוש מזון. בסמוך דות האבטיחים שבשטחים החקלאיים שבאגמון אנו מבחינות במגלנים, ציפורים בעלות מקור דמוי מגל, שנהנים לנקר במקורן את המזיקים שמסביב לגידולים, וצבע כנפיהן הוא צבע פיזיקלי, כלומר משתנה בהתאם לפגיעת קרני השמש.
במרכז השדה נעה לאיטה מערכת השקיה מעניינת, הקרויה קוונוע. זוהי מערכת השקיה קווית גבוהה ששואבת מים מתעלה ומזרימה אותם בצינורות. מן הצד היא נראית כמו ממטרת ענק הנפרסת לאורך של קילומטר במרכז השדה, נעה על גלגלים ומציפה את השדה כדי להבריח ממנו את כל הנברנים, העכברים
והמזיקים מהאדמה.
זוהי חגיגה עבור האנפות הלבנות, שממתינות בסמ בלנות לנברנים שייצאו מהאדמה ואז טורפות אותם ומעניקות לחקלאים סוג של הדברה ביולוגית. בקמ רוב יגיעו לכאן גם הדיות השחורות - עופות דורסים - שנודדות לעבר האגמון, ויחלקו איתן את השלל. בהקשר זה, עינבר מציינת כי קיים פסק הלכה שלפיו מותר להשקות כאן את הקרקע גם בשנת שמיטה, כי אז לא תתפורר וכשתיסחף לכינרת תזהם את המים, כך שמדובר בפיקוח נפש.
בשמיים עפות להקות המונות אלפי איות צרעים, דיות שחורות ועוד מיני דורסים. עינבר מסבירה שהן עולות ויורדות עם התרמיקות ועוצרות לסעוד מכמ רסמים בשדות, וכך בעצם מסייעות גם הן לחקלאים להדביר את המזיקים.
עתה, בתחילת הסתיו, רוחות הצפון נושאות איתן לכאן את החסידות הראשונות הממהרות אל ארצות החום. "הן מגיעות בלהקות ענק, מתערבלות עם הרוחות החמות ועפות בשקט ובאי סדר מופתי לעבר אפריקה הרחוקה", מסבירה עינבר, "לעת ערב הן יורדות למנוחה באגמון ויוצאות לארוחת ערב בשדות העמק". אחרי הארוחה הן מתאספות על עצי האקליפטוס ללינת לילה ומתלחששות בהתרגשות.
"כבר הגיעו לכאן חלק מהעופות הדורסים כגון איית הצרעים והדיה השחורה", מוסיפה עינבר, "ועם התקמ ררות הימים יגיעו גם העיטים הגדולים, עיטי הצפמ רדעים ועיטי השמש המרשימים, וגם העקבים והעימ טמים הגדולים. רוב העיטים נמצאים בסכנת הכחדה, והאגמון מהווה אתר חשוב ממדרגה ראשונה לשמירת העופות המרשימים האלה, והוא מהמקומות הבודדים שבהם ניתן לצפות לעיתים בשמונה מיני עיטים שונים באותו יום. מבקרים בעלי מזל אולי יצליחו לצפות גם בעיטם לבן הזנב, העיט הגדול בישראל, שדגר בביצת החולה לפני ייבושה ולאחר מאמצי שיקום רבים חזר לקנן בעמק החולה בשנים האחרונות".
טיולנו ממשיך לגן הבוטני שהקימה קק"ל באגמון, שטח של 20 דונם שהוקם כדי להוות מקלט לצממ חים בסכנת הכחדה. גדלים בו כמאה מינים שונים של צמחים, שעבור רבים מהם זו נקודת מפגש בין קצוות העולם.
כאן, למשל, גרים בכיף הנימפאה הלבנה, שזהו גבול התפוצה הדרומי ביותר שלה בעולם, לצד צמחי גומא הפפירוס שזוהי נקודת תפוצתם הצפונית ביותר. הניממ פאה הלבנה, שכמו צפה על פני המים, היא דוגמה לצמח שכדי להתמודד עם המחסור בחמצן שבקרקע הביצתית פיתח רקמה אוורירית, שתסייע לו לאגור חמצן ולהעביר אותו לשורשים, וגם להציף חלק מהאיברים אל מעל לפני המים. הנימפאות הלבנות נכחדו מהארץ לאחר ייבוש החולה, אך פרטים שנלקחו מהביצה לפני ייבושה נשמרו בגנים בוטניים והוחזרו לאגמון לאחר הקמתו.
אנו פוגשים כאן גם צמחי הקנה וצמחי הסוף, כל אחד מהם בפני עצמו ולא בשם המשולב של שניהם, קנהמסוף, השגור בפינו בטעות. הקנה והסוף מסוגלים לגדול הן במים עצמם והן בשוליהם, ושייכים לקבומ צת גומא הפפירוס, שמוצאה באפריקה ושימשה החומר הראשון שממנו הוכן נייר הכתיבה במצרים העתיקה.
הטיול ממשיך לאזור הבוסתן, שבו עצי פרי למימ ניהם. כאן אנו פוגשות את הטפר, ציפור קטנה שתומ פרת לעצמה קן מצמחי קנה או צמחים גבוהים אחרים ותופרת אותם יחד בעזרת קורי עכביש. גם חוחיות מתוקות מתעופפות לידנו, אותן ציפורים קטנות וצבמ עונית שדי נעלמו מהנוף. עינבר מסבירה כי הן ניזונות מזרעי הקוצים, ובגלל שאנחנו נוהגים לעקור קוצים,
את העגורים שמחליטים לא לנדוד מאכילים בחודשי החורף בהאכלה מבוקרת, על מנת לסייע בהרחקתם מהגידולים החדשים בשדות. מיזם זה הפך לאטרקציה תיירותית בקנה מידה בינלאומי, המאפשר ליהנות מצפייה באלפי עגורים ממרחק קטן "השקנאים מזהים את התרמיקות המגיעות בגלים ועולים איתן גבוה. כך הם חוסכים באנרגיה של עבודת כנף. כשהם מגיעים לשיא הגובה, הם גולשים הרחק אל התרמיקה הבאה, וכך הם יכולים לעבור בין 300 ק"מ ל־005 ק"מ ביום כמעט ללא מאמץ"
לא נשאר להן מזון.
לפני כעשור החליטו להפסיק לעקור קוצים באגמון והחוחיות חזרו. עינבר מנצלת את ההזדמנות לקרוא לאנשים להשאיר מעט קוצים גם בגינות, כדי שימשיכו להגיע החוחיות המתוקות.
בהמשך אנחנו פוגשות גם את הסיקסקים, ציפור חומה עם צוואר לבן וכיפה שחורה. "בעבר קראו להן שרוני מזוין, כי הן מצוידות בדורבנות בכתף שבעזרתם הן תוקפות וכי חיו באזור השרון. הן עושות הרבה רעש, טריטוריאליות וגם תוקפניות מאוד", אומרת עינבר.
התחנה הבאה בסיור היא מצפור עופות המים, דק צף ורחב שממנו ניתן להשקיף על העופות באגמון וללמוד כיצד סיגלו לעצמם תכונות כדי לשרוד. כך, למשל, הברווזים התאימו את עצמם לחיים בסביבת המים בעזרת חומר שוע מני שנוצותיהם משוחות בו, כדי שהמים לא ייספגו בנוצות וימנעו מהם לעוף. החופמאים, ששמם בא להם מהעובדה שהם חיים במפגש בין החוף למים, הגדילו והאריכו את רגליהם ואת מקוריהם כדי שיוכלו לצוד במים העמוקים, והקורמורן פיתח יכולת צלילה מרשימה כדי שיוכל לשהות מתחת למים במשך דקות ארוכות.
במים פוזרו עצים כדי שעופות המים יוכלו לשבת עליהם, ואנו צופים על הענפים הפזורים בתצוגה מתע חלפת של מגלן, קורמורן, שקנאי, אנפה אפורה, ברווז משויש, סנוניות ועוד. על ענף אחר שהוצב במים יושבות האנפות האפורות בשקט, ללא תזוזה ובסבלנות רבה, אורבות לדגים. כשלבסוף מגיע דג לקרבתן, הן שולחות את צווארן הארוך ובולעות אותו במהירות בשלמותו.
בין כולם שוחים במימי האגמון בנחת מיני ברווזים שונים, מהם אורחי סתיו כמו הקרקרים ומהם כאלה שיישארו איתנו לכל החורף, כמו השרשירים, המריות והברכיות. אנו מבחינות בעופות דומים לברווזים, שרע צים בלהקות גדולות על פני המים. אלו הן האגמיות, שזיהו כנראה סימן לסכנה.
תחנה מעניינת נוספת באגמון היא מצפור השקנאים, מבנה מתומן שבו חלונות זכוכית שמשקיפים על הצע מחייה שבתוך האגמון, במיוחד לעבר אי קטן המכונה בפני אנשי האגמון "אי החמורים", על שם החמורים שהובאו אליו כדי לדלל את הצמחייה.
השעות המומלצות לביקור באגמון הן שעות הבוקר או שעות אחר הצהריים, ובאגמון מציעים למבקרים מגוון דרכים לתור את השטח, באופן עצמאי או מודע רך. ניתן לשכור אופניים מסוגים שונים, קלאב קארז, או לצאת לסיור מודרך. האטרקציה המוכרת והאהובה ביותר באגמון, בעיקר בתקופת החורף שבה שוהים כאן העגורים, היא התצפית בעגלות המסתור לפנות בוקר או לפנות ערב, אז חונה העגלה בנקודה מסוימת, ותוך שמירה על שקט מאפשרת תצפית על העופות המתאע רגנים לשינה (בסיור השקיעה) או על יקיצתן האיטית אל בוקר של יום חדש. העגורים, אגב, מספקים דוגמה נוספת לקשר שבין חקלאות, טבע ותיירות באגמון: הם מגיע עים לכאן בעונת הסתיו, בדיוק לאחר סיום דיש הבוטנים בשדות העמק. לאחר הדיש, בוטנים רבים נשארים בשדות והעגורים המשוטטים מנקים אותם ובכך מונעים את ריקבונם ואת הפיכתם לכר גידול לפטריות מזיקות.
עם זאת, אותם עגורים עלולים להע פוך למפגע עבור החקלאים עם צמיחת הגידולים החדשים, לכן הם מגורשים מהשדות לאחר שסיימו לאכול את הבוע טנים, בתקווה שרבים מהם ימשיכו בנדידתם דרומה לאפריקה. את אלה שמחליטים להישאר ולא בוחרים לנדוד, מאכילים בחודשי החורף בהאכלה מבוקרת, על מנת לסייע בהרחקתם מהשדות שבהם נזרעו גידולים חדשים. מיזם זה הפך לאטרקציה תיירותית בקנה מידה בינלאומי, המאפשר למבקרים ליהנות מצפייה באלפי עגורים ממרחק קטן.
לאחרונה הושקה באגמון אפשרות לבילוי עצמאי מהנה ומעשיר במיוחד - הדרכה וירטואלית באמצעות טאבלט מבוסס GPS שניתן לשכור בכניסה ולטייל בעע זרתו בין שמונה נקודות ברחבי האתר. ההדרכה מלווה בסרטוני הדרכה המותאמים לעונות השנה, לצד הסע ברים קוליים מפורטים הנפתחים באופן אוטומטי עם ההגעה לכל נקודה במסלול. מומלץ להצטייד במשע קפת או לשכור אחת, כדי למקסם את חוויית הצפייה בציפורים הנודדות.
אטרקציה נוספת, הכרוכה בתיאום מראש, היא ביקור מודרך בתחנת מחקר וטיבוע ציפורים השוכנת על אי בלב האגם ומופעלת במסגרת ניטור ושימור עולם העוע פות באגמון. כאן עוקבים אחר הציפורים הקטנטנות, כמו למשל ציפורי השיר שחלקן שוקלות פחות מעשרה גרם, ולמרות זאת מצליחות לנדוד בלילות בין יבשות. כמה פעמים בשבוע פורשים חוקרי התחנה רשתות מיוחדות שבהן נלכדות ציפורי הבר, מסומנות בעדינות רבה בטע בעת סימון זעירה ומשוחררות לדרכן.
התהליך מאפשר לעקוב אחר שינויים באוכלוסיית העופות בשטח, לבדוק אם חלה עלייה או ירידה במסע פרם, וכן ללמוד על נתיבי הנדידה ולייצר אזורי מחיה שיתאימו למינים שונים. רק לפני כשבוע, מספרת עיע נבר, נלכדה כאן קנית קטנה, ציפור השוקלת 11 גרם, שנשאה טבעת מהונגריה.
התחנה עובדת בשיתוף פעולה הדוק עם גורע מי מחקר אקדמיים בארץ ובחו"ל ומארחת חוקרים מאוניברסיטאות רבות. בעזרת הטיבוע נאסף מידע רב, בעיקר על מיני ציפורי שיר קטנות, שבשונה מהעופות הגדולים הן נסתרות יותר מהעין, והמידע הנאסף עליהן מאפשר להבין טוב יותר איך לשמור ואף להיטיב את איכות השטח לשימורן.
גם המעבר אל האי מהווה אטרקציה בפני עצמה. במקום הותקנה רפסודה מיוחדת שבעזרתה חוצים את תעלות המים, ולאחרונה שודרגה הרפסודה והונגשה גם לכיסאות גלגלים. בעתיד, היא מתוכננת לשוט בעזרת מערכת סולרית.
ממש לפני הקורונה חנכה קק"ל באגמון גם מרכז מבע קרים חדש ומרהיב, עם קירות זכוכית גדולים המשקיע פים אל האגמון, אודיטוריום מקושט בציפורים מוארות, מזנון ואולמות כנסים. טלוויזיות במעגל סגור משדע רות שידורים חיים מרחבי האגמון ותמונות מרהיבות של עופות וציפורים נודדות תלויות על הקירות, אבל גולת הכותרת היא תחנת המציאות המדומה, שם תוכלו להרגיש הכי קרוב לציפור במעופה, ואפילו לעוף עם להקת ציפורים מהכנרת אל מעל עמק החולה - חוויה נפלאה המתאימה לילדים ולמבוגרים גם יחד.
בחול המועד סוכות 28-21( בספטמבר) האתר יהיה פתוח מהשעה 06:30 עד ,17:00 ובערבי חג יפעל בין 08:00 .15:30־ל
עינבר שלומית־רובין: "הלבניות הן העוף המוגן הראשון בעולם. באביב הן מגדלות ציצית ובעבר נהגו לצוד אותן בכמויות בשבילה, כדי לעטר את מדי הצבא הבריטי, עד שהמלכה ויקטוריה הוציאה את הציד מחוץ לחוק ואסרה על שימוש בנוצות כפריט לבוש" בגן הבוטני נמצאים גם הקנה והסוף, שכל אחד מהם הוא צמח בפני עצמו ולא בשם המשולב קנה־סוף, השגור בטעות. הקנה והסוף שייכים לקבוצת גומא הפפירוס, שמוצאה באפריקה ושימשה החומר הראשון שממנו הוכן נייר הכתיבה במצרים העתיקה