"אמרו לבעלי שאולי לא אצא מזה, אבל יש אלוהים"

קנל, במקור מנפאל, נשואה לישראלי. היא עובדת בבית אבות ונדבקה שם בקורונה מאחד הדיירים בתחילת השנה. כשהיא נדבקה, היא היתה בהיריון בשבוע .27 בתחילת המחלה היא שהתה בביתה בבידוד, אבל בשל חום גבוה פונתה לבית החולים בילינסון בפתח תקווה.

"הלכתי למיון בבית החולים כי היה לי חום שעלה וירד", היא מספרת. "הייתי בהיריון ופ חדתי. אשפזו אותי במיון נשים ואחר כך העבי רו אותי למחלקת יולדות. אחרי יום הסטורציה שלי התחילה לרדת והיה לי קשה לנשום. הע בירו אותי למחלקת קורונה. הסטורציה המשיכה לרדת, ואז אשפזו אותי במחלקת טיפול נמרץ קורונה. אחרי כמה ימים באשפוז המצב שלי נהיה מאוד מאוד קשה. הרופאים אמרו לי שהם מרדי מים אותי ומחברים אותי למכונת אקמו. אמרו לי לדבר עם בעלי. דיברתי איתו בערב, וזה הדבר האחרון שאני זוכרת. אחרי 20 יום התעוררתי. ביום שהרדימו אותי החליטו ליילד אותי. אני לא זוכרת את הלידה".

לאחר שהתעוררה, קנל לא זכרה את בעלה ולא ידעה שהבת שלה נולדה. הצוות הרפואי סיפר לה שבתה נולדה במשקל 880 גרם, עברה מייד ניתוח ומצבה טוב, וכעת היא נמצאת בפגייה.

לאחר כמה ימים נוספים במחלקה שוחררה קנל לביתה. "עכשיו אני מרגישה בסדר, אבל לא כל כך כמו שהיה לפני המחלה. הקול שלי עדיין לא מאה אחוז, קשה לי קצת לדבר ורגל ימין שלי חלשה. יש עדיין בעיות, אבל צריך לזכור שהייתי במצב מאוד מאוד קשה. אמרו לבעלי שאולי אני לא אצא מזה, אבל יש אלוהים. אני משתפרת ויש אופטימיות. זה היה לא פשוט, אבל יצאתי מזה. הבת שלי היתה 100 ימים בפגייה ועכשיו היא בסדר. היא גדלה".

קנל לא התחסנה לפני שנדבקה. "אמרו לי בעבודה להתחסן, אבל פחדתי כי הייתי בהיריון. אני מצטערת שלא התחסנתי אז. אם הייתי מת חסנת, לא הייתי מגיעה למצב כזה. עכשיו הת חסנתי ואני אומרת לכל הנשים בהיריון שהן חייבות להתחסן".

ד"ר תומר ארד, מתמחה בטיפול נמרץ בבית החולים בילינסון שנפגש עם קנל, סיפר: "אני זוכר כמעט את כל האשפוז שלה. גם את הרגע שבו הגיעה וגם את הזמן שהשתחררה. שמחנו שזה נגמר ככה, עם סוף טוב. היו רגעים שבהם דאגנו ולא היינו אופטימיים, אבל הכי חשוב שהיום הכל בסדר והיא ילדה תינוקת בריאה.

"התחושות לגבי הגל הרביעי מעורבות. מצד אחד, מדובר במטופלים במצב קשה, שאנחנו עושים כל מה שאפשר כדי לעזור להם, וזאת תחושה של אחריות ושליחות. מצד שני, יש תחו שה של כעס כי חלקם הגדול של האנשים יכלו להימנע מלהגיע למצב שאליו הגיעו, והם בחרו שלא לעשות זאת".

עכשיו אני מרגישה בסדר, אבל לא כל כך כמו שהיה לפני המחלה. הקול שלי עדיין לא מאה אחוז, קשה לי קצת לדבר ורגל ימין שלי חלשה"

ד"ר ארד עם פריקסה ובתה ריף