"ישנתי במשך חמישה שבועות"
מאיה חוגגת היום יום הולדת ,46 והשנה, בניגוד לשנים קודמות, יש לתאריך הזה משמעות מיוחדת עבורה. "זה לא עוד יום הול דת כמו שהיה בשנים קודמות. למדתי להעריך את החיים שלי", היא אומרת.
היא נשואה ואם לשלוש בנות, עובדת במחל קת תביעות בחברת ביטוח גדולה. בינואר השנה התהפכו חייה. מאדם תוסס, חברותי, עצמאי ופעיל מאוד הפכה לאדם שמרותק למיטתו, כאשר חלתה בקורונה ומצבה הידרדר במהירות.
"אני אסמטית כבר 20 שנה, אבל בדרך כלל בחורה בריאה. ואז הגיעה הקורונה. לבילינ סון הגעתי ב 11 בינואר עם קושי משמעותי בנשימה. אחרי יומיים כבר הרדימו והנשימו אותי. אחרי ארבעה ימים חיברו אותי לאקמו, כי הריאות שלי לא תפקדו. ישנתי חמישה שבועות. התעוררתי ב 18 בפברואר לא ממש מחוברת למציאות".
גם בעלה ואמה אושפזו בבית החולים, אך התאוששו ויצאו משם לפניה. האישה שהרו פאים לא נתנו לה סיכוי ובמשך חמישה שבו עות אמרו לבני משפחתה להתפלל לשלומה, יצאה כעבור שישה ימים מבילינסון לשיקום בבית רבקה שבפתח תקווה. "הצוות עשה עבודת קודש. הם שליחים של אלוהים", היא אומרת.
חודשיים לאחר שאושפזה היא חזרה הביתה. "הגעתי למציאות חדשה, הייתי 100% סיעו דית. רק אחרי שבועיים התחלתי ללכת קצת בכוחות עצמי בבית. אחרי שלושה שבועות התקלחתי לבד בישיבה על כיסא".
כיום, תשעה חודשים אחרי, היא עומדת על 70% תפקוד ועובדת שלוש שעות ביום מהבית. "נפגעתי נפשית ופיזית. הייתי ללא יכולת לדבר ולזוז, אין יותר נמוך מזה. כל הראייה שלי על החיים השתנתה בעקבות זה", היא אומרת ומסבירה: "לפני הקורונה הייתי מאוד דרמה קווין, בלי פרופורציות. היום אני מבי נה שזה לא נכון להתנהל ככה, שאף אחד לא חייב לי כלום וכל מה שאני מקבלת זה בונוס. אני מודה על כל נשימה ונשימה. תמיד אהבתי את החיים, אבל היום יש להם משמעות הרבה יותר עוצמתית מבחינתי. אני שומרת על עצמי וקשובה לגוף שלי ולנשמה".
"תזכורת למה בחרתי במקצוע"
בשל היותה של מאיה בקבוצת סיכון, היא היתה זכאית לחיסון שניתן באותה תקופה רק לבני 60 ומעלה, אך לא הספיקה לקבל אותו. "חשבתי שאני מוגנת ולא מיהרתי להתחסן. לא זלזלתי בקורונה או בחיסון. אני קוראת לאנ כיתשויבםרגליללכת להתחסן. אתם לא צייולדוםע:י?ם???מ?א?י?פה זה יבוא לכם", היא אומרת ומוסיפה: "תעריכו את החיים. שום דבר לא מובן מאליו".
מייסון מקלאודה, אחות אחראית במחלקת קורונה, נזכרת: "מאיה היתה במצב קשה מאוד, ולראות אותה היום זה סיפור הצלחה בלתי רגיל. המפגש הזה מזכיר לי למה בחרתי במ קצוע. היא התאשפזה במחלקת הקורונה עם אמה. כל הזמן דאגנו שיישארו בחיים. משהו בסיפור שלה הצליח לגעת בי אישית".
לדבריה, 80%" מהחולים שנמצאים היום במחלקות לא מחוסנים, ורובם צעירים בני 30 עד .60 זה מצב קשה מאוד שגורם לתסכול, בכל יום אני מטפלת בחולים צעירים שלא היו צריכים להיות פה".