אריק אלפסי 2021-1972

- הוא לא ימצא כזה.

אחרי שהייתי שחקן שלו, כבר במהלך הצבא, הפכתי לעוזר שלו במחלקת הנוער של אליצור נתניה במשך חמש שנים. בהמשך כשהוא עבר לאמן את קבוצת הבוגרים עב דתי לצידו במשך שלוש שנים - שנה שבה עלינו לליגה הראשונה, ועוד שנתיים בליגה הבכירה. ההמשך היה שלוש שנים בנהריה, ובשנה הרביעית כשסיימתי את העונה ביבנה, הגעתי להיות לצידו כיועץ בחודשיים האח רונים של העונה.

זכיתי להיות לצידו. זה היה הרבה יותר מיחסי עבודה. שתי המשפחות שלנו היו כמו משפחה אחת. יחסי העבודה היו שוליים - היתה שם חברות אמיתית.

יש בינינו יותר מעשר שנים הבדל, אבל התחברנו כל כך כי זו הדרך שבה אריק חי. ההתנהלות שלו לא התאימה לגיל הביולוגי שלו. הוא ידע להתאים את עצמו לכל סביבה שבה הוא נמצא.

הוא היה נאהב ונערץ. המאמן הכי מצליח שיצא מנתניה. הוא היה אבא של השחקנים וגם חבר שלהם, וידע עליהם הכל. מאמנים חוששים מק רבת יתר לשחקנים, אריק לא היה כזה. הוא האמין שאם יש קשר טוב ושחקן סומך עליך - זה יעזור לק בוצה. לא היתה לו בעיה כשצריך להיות אחד מהחבר'ה. הוא ידע בדר כו המיוחדת לגרום לשחקנים להיות מחויבים אליו.

אחרי פיני גרשון, אריק אלפ סי הוא "חיית המשחק" הכי גדולה שיש בכדורסל הישראלי. לא פלא שהקשר בינו לבין פיני היה כל כך טוב. יש ביניהם הרבה דמיון. אריק פחות אהב לאמן, לעומת זאת הוא אהב לנהל את המשחק. תמיד מייצר פתרונות, תמיד יצירתי. פשוט אשף של המשחק.

לאריק היו הוסטלים לפגועי נפש. לא תמצא עוד מאמן שעוסק בזה. זה מוכיח על האישיות שלו, על כמה הוא מיוחד וכמה הוא איש של נתינה.

אריק היה איש צנוע, לא אחד מה נעלבים, לא אחד שחושב שהכל מגיע לו. המורשת שלו זה ליהנות, לחייך ולגרום לסביבה להרגיש טוב. הסביבה לפני האני. הוא האמין שאם מסביבו יהיו מאושרים - הוא יהיה מאושר.

אלפסי ז"ל מובא למנוחות בבית העלמין באביחיל

צילומים: אודי ציטיאט