ויתור על ההתנגדות להסכם הגרעין - שגיאה חמורה
בניגוד לממשלות ישראל הקודמות, שהת נגדו נחרצות להסכם הגרעין שעליו חתם ממשל אובאמה ב ,2015 מסתמן שממשלת בנט לפיד החליטה לוותר על התנגדות פומבית לח זרה להסכם.
נאומו של רה"מ בנט בעצרת האו"ם אפילו לא הזכיר אותו, וכפי שדווח בתקשורת, הוא אף התחייב לנשיא ביידן כי ישראל לא תנהל מסע נגד חזרת ארה"ב להסכם הגרעין.
גם שר החוץ לפיד, שתמך בעבר בהסכם, התבטא לאחרונה בנושא ולא השמיע התנגדות. הגדיל לעשות שר הביטחון, בני גנץ, שאמר לכתב העת "Foreign Policy" כי "ישראל יכו לה לחיות עם הסכם גרעין חדש".
מול עיניי הממשלה עומדים כנראה שיקולים שונים לכך, הכוללים שאיפה להימנע ממתח מול ממשל ביידן או חוסר ראייה של הסכנות הצפויות מחזרתה של ארה"ב להסכם.
ראשית, חזרה כזו מותירה על כנה את חול שות ההסכם הקיים, שמאפשרות לאיראן לה תקרב אל יעד הרכבת פצצה גרעינית. משטר הפיקוח הבינלאומי כעת אינו הדוק דיו למ נוע חריגות, ומוביל לחוסר יכולת לאכוף בי עילות את ההסכם במקרי הפרות. ומעל לכל, תוקפן של הגבלות רבות על תוכנית הגרעין האיראני יפוגו ב .2025 בהתחשב בתחושה כי איראן במרחק חודשים ספורים מפצצה - משיכת הזמן סביב המו"מ על החזרה להסכם מאפשרת לאיראן להמשיך להת קדם - ולכן המדיניות הישראלית תמוהה.
שנית, בכך שישראל מסכימה לחזרה האמ ריקנית להסכם הגרעין, היא מאבדת את היכו לת לדרוש את מימוש ההבטחה האמריקנית לנסות להגיע להס כם נפרד, "טוב וארוך יותר", לתיקון הפגמים שבהסכם הקודם, הכו ללים התחייבות אירא נית לצמצום תוכנית פי תוח הטילים הבליסטיים ודרישה לריסון מימון תמיכתה בטרור.
שלישית, התנגדות ישראלית מעניקה לגי טימציה לפעולה צבאית ישראלית חד צדדית נגד התוכנית הגרעינית של איראן. קשה לה צדיק פעולות כאלו לאחר שישראל הביעה את נכונותה לקבל את ההסכם. נוסף על כך, הנכו נות להתיישר עם מדיניות ארה"ב בנושא קיומי לישראל משדרת חולשה מדינית. רביעית, השינוי בעמדה הישראלית מסכן הישגים מדיניים באזור. ההתנגדות הפומבית מאז נאומו של נתניהו בקונגרס האמריק ני ב 2015 זיכתה את ישראל באהדה בבירות ערב. "הסכמי אברהם" הם במידה רבה תוצאה של העמידה הישראלית נגד העמדה הפייסנית של ממשל אובאמה ביחס לאיראן.
חמישית, שינוי המ דיניות בישראל מחזק את האשליה שלפיה אם איראן תגיע אל הפצצה הגרעינית - ניתן לייצר מאזן אימה גרעי ני יציב. אלא שעצם בעלות על נשק גרעיני אינה יוצרת בהכרח הרתעה הדדית יעילה. מאזן הרתעה גרעיני הוא תהליך מורכב הדו רש תחזוק תמידי.
שישית, השינוי בעמדה הישראלית מעודד
תפוצה גרעינית במזרח התיכון - חלום בלהות אסטרטגי עבור ישראל. ברוב הבירות במזה"ת היתה הסכמה כי ההסכם מ 2015 פגום, וכי הצי פייה שאיראן תכבד הסכמים היא אשליה. כרסום בהתנגדות הישראלית מגביר את חששותיהן של טורקיה, ערב הסעודית ומצרים מנשק גרעיני בידי איראן, ועלול לזרז את מאמציהן להשלים פערים בתחום.
שביעית, ההשלמה עם החזרה להסכם הג רעין מקטינה את הנכונות האמריקנית "לפ צות" את ישראל, אם איראן תמשיך להתק דם בבניית פצצה גרעינית ותפר את ההסכם. לדוגמה, לבחון אפשרות לרכישה ישראלית של פצצות חודרות בונקרים, שעד היום בוושינגטון סירבו למכור.
לסיכום, ויתור על ההתנגדות הישראלית לחזרת ארה"ב להסכם הגרעין - גם אם רק למ ראית עין - מזיק לאינטרסים הביטחוניים של ישראל, מחזק את מעמדה של איראן ומעודד את כל הכוחות האסלאמיסטיים הקיצוניים באזור.
עדיין לא מאוחר לחזור למדיניות השוללת את חזרת ארה"ב להסכם הגרעין.