לא אמר מאו"ם
פתיחת המושב השני של הכנסת יכולה להכריע את גורלו של יו"ר האופוזיציה נתניהו - להיעלם או לחזור עם ברק בעיניים ● וגם: לסגירת החשבון של בנט עם פקידי משרד הבריאות יש מחיר, שאותו ישלם באהדתו של ציבור המצביעים
פגרת החגים לא עשתה טוב לממשלה. אמנם היא קיבלה את השקט שרצתה בזירה המא תגרת מכולם - הכנסת - אבל השקט מדומה, זמני. אחרי יותר משלושה חודשים ועם רוח גבית אדירה מהתקשורת, שהביאה עימה גל אופוריה וחיזוק לרושם שאותו עמלו להנדס של חיים משותפים נטולי דאגות - השבועות האחרונים עוררו מחדש בקיעים ישנים בין הגורמים המרכיבים את יצור הכלאיים שנברא בירושלים, ואם לא יתעשתו הצדדים - הפיצוץ בוא יבוא.
הניצנים הראשונים הנצו כבר בשלהי מושב הכנסת החולף. יוזמות חקיקה ואחרות הונחו לפתחם של ראש הממשלה, לשכתו ומקורביו ממפלגתו, ורק החגים הם אלה שחילצו אותם בשן ועין מאזורי הסכנה. ההערכה בקואליציה היא שבנט כבר חצה את הרוביקון. שהוא מבין שהבייס שאותו נטש - לא יחזור. שממילא מה שיצליח להדוף עכשיו, יתקדם בעוד שנתיים, בזמנו של לפיד כראש ממשלה. ולכן, כמי שמעוניין לשמור על היציבות בכל מחיר, הוא קרוב להרים ידיים. להיסחף בזרם. לקדם מו"מ מדיני באמתלות כאלה ואחרות. להרפות בנושא הסכם הגרעין ולמעשה להיענות לכל גחמה של שותפיו, המחזיקים ברוב מוחלט בממשלה, העיקר לשמור על היציבות.
סכין בין השיניים
המפלגות השותפות מהאגף השמאלי בממשלה הבינו בהתחלה את המצב הרגיש שאליו נקלע בנט מול מצ ביעיו, לכן העניקו לו את הבכורה. כעת, כשמצביעיו התפזרו לכל עבר, שוב אין הן רואות סיבה להמשיך ולאפשר לו את אותם התנאים שהעניקו לו בנקודת הפתיחה. בניגוד אליו, לאותן מפלגות כן יש בייס שאותו הן אמורות להשביע. בנט, שקד וחבריהם, שינסו בהת חלה אולי לבלום ולרכך, מעניינים אותן כקליפת השום. גם ככה הממשלה מקבלת ציון קטסטרופלי בניהול והריקושטים מגיעים אליהן. בכלל, מבחינת מצביעי מרצ לדוגמה, יו"ר המפלגה נבחר לתפקידו לא כדי להילחם בקורונה - את זה עשה טוב גם יולי אדלש טיין - אלא כדי לקדם את האג'נדות הפרוגרסיביות
בנט טען שלגבי איראן הגיע הזמן להפסיק עם הדיבורים ולהתחיל לעשות, אבל לא אמר מה בדיוק. אפילו את עמדתו בנוגע להסכם הגרעין הוא לא ביטא מעל במת האו"ם
לעשות. אבל לא אמר לעשות מה. אפילו את עמדתו בנוגע להסכם הגרעין לא ביטא מעל במת האו"ם. הוא הצביע על כשלי איראן ונקודות התורפה שלה, אבל לא אמר מה ניתן לעשות עם כל אלה. אפילו על הד רישה הישראלית הקבועה להטלת סנקציות כלכליות קשות, לא חזר.
נתניהו בנאומיו ידע לפנות לאוזן הישראלית במסווה עמוק של פנייה לקהילייה הבינלאומית. הדבר העניק לשומעיו בירושלים מדי שנה רגע של גאווה. מישהו שמדבר בשם העם היהודי היושב בציון, ומעיז פנים אפילו מול גדולי המדינות ומנהיגי המעצמות מבלי לחשוש. בנט ויתר על ההסוואה הזאת ופנה לקהל הביתי בנאום באנגלית משובחת. רק שלא ברור מדוע נסע עד לשם כדי להגיד דברים שיכול היה לומר גם בכנסת.
חלק הקורונה בנאום היה מוזר עוד יותר. בנט לא הצטיין בניהול המאבק במגיפה, ובזמנו כראש ממשלה הפכה ישראל מהמדינה הירוקה בעולם לאחת המדינות האדומות ביותר. במציאות אחרת, שבה נתניהו היה עדיין ראש ממשלה וישראל היתה נותרת מדינה עם כמעט אפס תחלואה, סביר להניח שהתייחסותו באו"ם לנושא המלחמה בקורונה היתה זוכה לתהודה בינלאומית מוג ברת. אבל המציאות האמיתית הפוכה: נתניהו לא ראש הממשלה אלא בנט. והמצב בישראל הוא לא של אפס תחלואה אלא רחוק מאוד מזה. מדוע, אם כן, סבור בנט שהעולם אמור להתעניין בתפיסותיו ובמחשבותיו לגבי המאבק בנגיף, עד כדי הקדשת פרק לכך בנאום הבכורה שלו בעצרת הכללית של האומות המאוחדות?
כר נוח למתקפות
בנט סבור שמי שחושב שמדיניותו לא מעניינת איש, פשוט טועה. בחודשים האחרונים הספיק לשוחח עם לא מעט ראשי מדינות, ראשי ממשלות ושרים בכירים, ותוכן השיחות הביא אותו למסקנה שאין דבר שמעניין את העולם היום יותר מהמלחמה בקורונה. הוא רואה איך המנהיגים השונים מתעניינים, שואלים, מבררים, ומנסים לשאוב תמונת מצב קצת יותר ברורה בסוגיה, שכוללת פזילות בלי הרף למדינות אחרות, לקבל מהן רעיונות וגם להשמיע מחשבות ותובנות שיכולות לסייע למדינות אחרות.
בנט פתח חזית מול בכירי משרד הבריאות לאחר שנוכח שצמרת המשרד עדיין לא הפנימה שמדובר במ גיפה שפוטנציאל הנזק שלה לא מסתכם באלה שלקו בה, אלא בהרבה מעבר לכך. משרד הבריאות לא בנוי להערכות מצב כה מורכבות שנוגעות ישירות בשא לות מהותיות וערכיות - תחום שעליו אמורים להיות אמונים נבחרי ציבור ולא פקידים.
התסכול שלו מובן. יש לו בראש תוכנית שאותה הוא רוצה להוציא לפועל, אולם צמרת משרד הבריאות מתקשה להצטרף לחזון שלו. נתניהו זרם עם רצונות אנשי הבריאות, כי המדיניות שהוביל שמרנית וזהירה. בנט מעז יותר. את כל הביצים הוא שם בסל החיסונים, וכל מטרתו היא לייצר דחיפה ציבורית עזה ללכת לה תחסן. בנט גם סבור שמי שלא התחסן א שיכול היה לעשות זאת - האחריות על מצבו מוטלת עליו. לכן, כל הגבלה או סנקציה נגדו, בעוד מחוסנים ומחלימים יוצאים לחופשי, תהיה לגיטימית ומקובלת - העיקר להשלים את המשימה.
ד"ר שרון אלרעי פרייס היא כר נוח למתקפות. היא מייצגת את כל מה שבנט לא רוצה ולא צריך. אבל פוליטיקאי שתוקף פקיד ציבור משלם על כך מחיר. נטיית הלב האוטומטית של הציבור היא ללכת עם הפקיד ולא להאמין בפוליטיקאי ובמניעיו. בחלק גדול מהמקרים זה גם נכון.
השאלה אם לצד קביעת מדיניות אחרת יש צורך גם ללוות זאת במתקפות אישיות, אנונימיות או בפנים גלויות. ופה התשובה כנראה תהיה לא. את הוויכוחים אפשר לשמור לדיונים בקבינט הקורונה או בממשלה, או בפורומים המצומצמים יותר, ואין כל נחיצות להוציא את הדברים לתקשורת.
כמי שנושאים באחריות רשאים ראש הממשלה ושריו לנקוט מדיניות אחרת, אפילו הפוכה, מזו של הדרג המקצועי. צודק בנט - מי שנושא באחריות זה הוא. לא אלרעי פרייס ולא אף אחד אחר. לכן ההשמ צות מיותרות, ואין צורך להזכיר לאותם גורמים בראש משרד הבריאות קבל עם ועולם את טעויות העבר שלהם ואת ההערכות השגויות שהיו להם בזמן אמת. כעת נותר לו רק לקוות שהמדיניות שהוא מוביל לא תהיה גם היא אחת כזאת. ●