לא צריכים את הדמעות הללו
להיגמל מן הסיוע. בכייה הבלתי צפוי של חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו קורטז, על כך שנאלצה להימנע, בניגוד למצפונה, בהצבעה על תקצוב טילי כיפת ברזל לישראל - לא הצליח לשבור את ליבי.
במידה רבה היתה ההצבעה הנפרדת של הקונגרס על כיפת ברזל סוג של מעשה בלעם, אשר חשף את קוטנה של קבוצת מבקריה הקשים של ישראל במפלגה הדמוקרטית. אבל מצד שני היא חשפה את עקב האכילס של ישראל: מדינה מבוססת כלכלית, העומדת בראש מקבלי הסיוע מארה"ב.
אנחנו שייכים לעשירון העליון של העולם בתפוקה המקומית הגולמית לנפש. את מיליארד הדולרים )נוסף על 3.8 מיליארדי הדולרים שאנו מקבלים כסיוע שנתי( אפשר היה למצוא גם בתקציב שלנו, שיש בו שורה ארוכה של הוצאות מיותרות לחלוטין. לא לאורך זמן נוכל להסביר מדוע אנו עומדים כעניים בפתח הקונגרס, כאשר אנו נתקלים בצרכים שקשה לכנותם "בלת"מים". במקום לתכנן תוכנית רב שנתית של גמילה מן הסיוע הביטחוני האמריקני הנדיב, אשר ממשל אובאמה העניק לנו, אנחנו ממשיכים להעניק סיבות או תירוצים לדמעותיה של אלכסנדריה. חבל.
אין לו פרטנר. פלשתיני קשיש, שנולד בצפת לפני 86 שנה, שלא התכוון להנהיג את עמו, אבל מוצא עצמו בתפקיד כבר שנים רבות מדי, נשא בעצרת האו"ם את "נאום טבלת הייאוש" שלו. הנשיא, מחמוד עבאס, מציב לישראל תנאים אשר ברור לו כי אין שום סיכוי שיתקבלו, ומאיים כי אם לא יתמלאו בתום שנה - יפנה לבית הדין הפלילי הבינלאומי, אשר בין כה וכה עוסק כבר בעניינינו.
את "טבלת הייאוש" מציב, בעצם, עבאס, לעצמו. האיש שלא חשש להתנגד בתוקף לשימוש באלימות, גם אל מול ערפאת, שדבק בתמיכתו בשלום עם ישראל כבר שנים רבות כל כך, ואשר היה מוכן לשלם מחיר לא מבוטל על עיקשותו - מכונה היום "תומך טרור" על ידי מחנה הסירוב הישראלי בקואליציה ובאופוזיציה. האיש העצוב הזה מעריך כי בתקופת כהונתו לא תקום המדינה הפלשתינית העצמאית לצידה של ישראל. הוא מכיר בשגיאות שנעשו בשנים האחרונות על ידי ההנהגה הפלשתינית, ויודע היטב שאין לו פרטנר ישראלי. מקורביו אומרים כי משום שהוא אחד האבות המייסדים של הפת"ח, הוא, אולי, המנהיג הפלשתיני האחרון שתהיה לו לגיטימציה לחתום איתנו על הסכם שלום. אני מקווה שהם טועים.
ראש הממשלה בנט עשה טעות קשה בכך שלא התייחס לנאום עבאס ולבעיה הפלשתינית בכלל. הדבר העיקרי שייזכר מנאומו בעצרת האו"ם יהיה מה שלא אמר בו.
בלי לפצל. הוויכוח על אודות פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה בין ראשות התביעה הכללית ובין הכרעה באשר לחוקיות החלטות ממשלתיות, מתנהל כבר שנים לא מעטות. בעוד המתנגדים טוענים כי מדובר בניסיון לפגוע במעמד היועמ"ש, טוענים תומכי הפיצול כי לא ייתכן שבבוקר יישב היועץ בישיבת הממשלה ויקבע דעתו המשפטית באשר להחלטותיה, ואחר הצהריים יחליט אם לפתוח בחקירה פלילית נגד ראש הממשלה או השרים.
הפתרון המוצע על ידי שופט בית המשפט העליון לשעבר, שכיהן קודם לכן כיועץ המשפטי לממשלה, פרופ' יצחק זמיר, עשוי לפתור את המח לוקת. זמיר מציע כי תפקיד היועמ"ש לא יפוצל, אך ההחלטות הנוגעות לפתיחת תיקים פליליים בכל הנוגע לחברי הממשלה, יהיו בידי פרקליט המדינה, ללא מעורבות היועץ.
כמי שאינו נלהב מפיצול התפקיד החשוב הזה, נדמה לי שהפתרון המוצע עונה על הדרישה המרכזית של תומכי הפיצול, וזאת - מבלי להחליש את מעמד היועץ. כדאי לשר המשפטים, גדעון סער, המבקש להכין את הצעת החוק בנושא זה לממשלה, לבחון את ההצעה בכובד ראש. ●