הדרך היחידה שנשארה

לממשלה יש די מגרעות מכדי שנדביק לה גם את אשמת המתים בגל הנוכחי ● רוב החולים קשה והמתים בגל הרביעי באים מקבוצת הלא מחוסנים ● עוד הגבלות לא יועילו, רק חיסונים

מסד הנתונים לדיון על מתי הקורונה משרטט קווים כואבים לדמותו של הגל הרביעי: רוב רובם של הנע דבקים והמאושפזים כיום לא התחסנו; רוב רובם של החולים קשה והמונשמים כיום, וכמחצית מהמתים בחוע דשיים האחרונים, נמנים עם קבוצת הלא מתחסנים. כך - רננה קנטרוביץ בת הע54, אשת החינוך המוערכת מהיישוב נריה שבבנימין, שמתה מקורונה בשבת שעברה. כך - מרדכי חסין, בן הע83, אב מסור לחמישה, כך - אימאן אג'באריה, היולדת הצעירה שמתה לפני שבועות אחדים. וכאלה יש עוד מאות רבות - ללא חיסון, ללא מחלות רקע. יותר 1,200עמ מתים בחודשיים האחרונים.

לא היעדר סגרים והגבלות הביא למציאות האיומה הזאת. לממשלת בנט יש די מגרעות אמיתיות מכדי שנדביק לה גם את אשמת המתים הרבים בגל המיותר הנוכחי. אלה, לא באו עלינו בשל מחדל ממשלתי, אלא בעיקר בשל הסירוב המקומם והמע תסכל של כמיליון איש להתחסן. הציבור הזה (למעט חלק קטן שאינו מתחסן מסיבות רפואיות מוצדקות), מפקיר ומסכן בראש ובראשונה את עצמו, אחר כך את סביבתו הקרובה, והוא כמובן משפיע לרעה על מעגלים רחבים פי כמה בחברה, בכלכלה וברע פואה, ופוגע בסולידריות ובערבות ההדדית.

רק בחודש שעבר, מצא שוב המרכז למניעת מחלות בארה"ב כי מי שלא חוסן נמצא בסיכון הדבקה גבוה פי 4.5 לעומת מי שחוסן; בסיכון של פי עשרה להתאשפז בשל המחלה ובסיכון של פי 11 למות מהנגיף.

בישראל, או אם לדייק, בשתי הישויות שפועלות כאן במקביל - מדינת המתחסנים ומדינת הלא מתחסנים - התמונה דומה: במדינת המתחסנים הקורונה בדרך למיגור, כמעט היסטוריה. במדינת הלא מתחסנים, או המתחסנים חלקית: אלפים נדבקים מדי יום, מאות באופן קשה, ומאות רבות מתים. 93% מהחולים במצב קשה כיום וע8 מכל 10 מתי קורונה ישראלים כיום, לא חוסנו בכל שלוש המנות. נתון זהה, אגב, למציאות ששררה כאן בפברואר האחרון, כשע%87 מתוך 935 חולי הקורונה שמתו, לא היו מחוסנים, או שהתחסנו במנת חיסון אחת בלבד.

בחירה פגומה מוסרית

חולי הקורונה הלא מחוסנים, שמאושפזים בימים אלה בבתי החולים, נענשים ארבע פעמים: בפעם הראשונה כי הקורונה היא מחלה נוראה והם סובלים. בפעם השנייה כי הם מביאים צער וכאב של אובדן על משפחותיהם, וגם מסכנים אותן בריאותית. בפעם השלישית, כי בעומק ליבם הם יודעים שהביאו זאת על עצמם ומתחרטים שלא התחסנו. ובפעם הרביעית, הקשה מכולן, כי את שארית חייהם וסבלם, עד המוות שיפקוד חלק מהם, הם עושים בידיעה שפגעו בסיכוייהם של חולי קורונה מבוגרים יותר להחלים ולקבל טיפול רפואי מציל חיים.

העדויות ממחלקות הקורונה בעניין אחרון זה הולכות ונערמות. ה"שמיכה" שלנו - מה לעשות - קצרה מדי: אין מספיק צוותים רפואיים מיומנים ומכונות אקמו, גם לצעירים שלא התחסנו וגם למבוגרים שהתחסנו. בבחירה הקורעת שנדרשת לא פעם בין השע ניים, הרופאים בוחרים לרוב בצעירים, שסטטיסטית - סיכוייהם להחלים טובים יותר.

הבחירה הזאת היא בעייתית, כי בפועל, המערכת מענישה את המתחסנים המבוגרים, ומשאירה אותם למות רק בשל גילם. זו הכרעה פרוגנוזית, אך פגומה מוסרית, שמבוססת על תחזית רפואית של התפתחות המחלה וסיכויי ההחלמה ממנה.

לכך יש להוסיף את העובדה שהקמת מחלקות הקורונה הביאה כבר בגלי התחלואה הראשונים לסגירת מחלקות פנימיות, שבימי שגרה (שאינם ימי קורונה), העניקו טיפול מציל חיים לחולים רבים. עכשיו מתהווה באותן מחלקות קורונה מציאות של תעע דוף חולים לא מחוסנים, על פני חולים מהפנימיות הסגורות, שבריאותם מידרדרת ושחלקם מתים, מה שבעייתי לא פחות מבחינה מוסרית.

הטרגדיה היא שהשיח עם חלק גדול ממתנגדי החיסונים האידיאולוגיים, דומה לדועשיח עם חירשים. רבים מהם משוכע נעים שהחיסונים מסוכנים, הורגים, שהמדענים משקרים, שמע ערכת הבריאות מרמה אותם ושהכל או הרוב נגוע באינטרסים ובקנוניות. מדובר כנראה בכמה עשרות אלפי מתנגדי חיסונים אידיאולוגיים, אך הבלתי מחוסנים מונים כיום קרוב למיליון איש.

ההידברות עם גרעין המתנגדים האידיאולוגי היא מתסכלת וכנראה גם חסרת תוחלת. העובדות והמחקר המדעי לא ישכנעו אותם. קל להוכיח שהתועלת של החיסון, וההגנה שהוא מספק מהקורונה, עולות על סיכוני החיסון (שאכן - גם הם קיימים), זאת משום שהקורונה היא מחלה קשה מאוד שלא פעם מסתיימת במוות, או מותירה פגיעות קשות וממושכות בשורדים. אבל שיח הגיוני עימם על "ניהול סיכונים" מושכל אינו מניב תוצאות.

התנגדות שאינה עקרונית

לעומת זאת, נדרש ואפשרי חריש עמוק, מדלת לדלת, אישי, פנים אל פנים, על ידי צוותי מקצוע רפואיים ופסיכולוגיים שיוכשרו לכך, ויפקדו את מאות אלפי הבתים של אלה שטרם התחסנו כלל, בניסיון לשנות את החלטתם.

יש לכך סיכוי. רק לפני שבועות אחדים מצא מדד הקול הישראלי של מרכז ויטרבי לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדע מוקרטיה, כי 29 אחוזים מהלא מתחסנים נמנעים מכך בשל החשש שהחיסון יגרום להם לנזק בריאותי, 23 אחוזים לא מתחסנים מכיוון ש"לא מסתדר" להם לקבל את כל החיסונים, וע12 אחוזים אינם מאמינים שהחיסונים מגינים מקורונה. בעבודת הסברה שיטתית ומקצועית שאינה מטיפה או מענישה, ניתן לפצח רבים מכיסי ההתנגדות הללו, שאינה עקרונית.

שיעורי המחוסנים הנמוכים ביותר בארץ נמצאים בריכוזי העוני, ביישובים ערביים, ביישובי הבדואים בנגב, ובחלק מהיישובים החע רדיים. "ברוב המקרים", כפי שציין אבי דבוש מעל דפי עיתון זה, "אין מדובר בהתנגדות אידיאולוגית לחיסונים, אלא בנתק, בניע כור ובפערים ה'רגילים' והעמוקים בין ישראל הראשונה לישראל השנייה". ככל שאתה עני ופריפריאלי יותר, כך הסיכוי שתתחסן פוחת דרמטית, וזה ניתן לשינוי. אלה המעגלים שאליהם המדיע נה צריכה להגיע עתה במהירות. זו הכתובת. שם טמון הפתרון.

סגרים והגבלות? פחות רלוונטיים עכשיו. הם יענישו את הרוב המחוסן על השגיונות, האנוכיות, חוסר האחריות והאדישות של מרבית הלא מחוסנים. הם יסייעו רק בשוליים לבלתי מחוסנים, שחשופים פי כמה לנגיף, מה עוד שרוב הישראלים חדלו זה מכבר לציית לסגרים ולהגבלות, ולא סביר שינהגו אחרת עתה.

על פי הערכת המומחים, גם אם ההגבלות יהיו אמיתיות, יידע רשו לפחות 10 שבועות כדי לשוב למספרי מאומתים "שפויים" שניתנים להכלה, אך שוב - אין זה סביר שדווקא בגל הרביעי הזה, הממשלה תצליח "לאלף" את הציבור, ובמיוחד לא את הציע בור החרדי והערבי - שם, ההיתכנות הפוליטית לאכיפה ממשית נמוכה אף יותר. בעידן שבו החיסונים מסוגלים לצמצם את תפוע צת המחלה והנגיף, וכאשר גל התחלואה הנוכחי הוא במובהק גל הלא מתחסנים - המדיניות של ממשלת בנט דווקא הגיונית.

אין צוות וציוד מציל חיים לכולם. את שארית חייהם וסבלם, עד המוות שיפקוד חלק מהם, עושים הלא מחוסנים הצעירים בידיעה שפגעו בסיכויי המבוגרים שחוסנו לקבל טיפול מציל חיים ולשרוד

צילום: אייל מרגולין - ג יני סגרים יענישו את הרוב המחוסן. ליצנים רפואיים עם חולה קורונה בביה"ח "זיו" בצפת