השאלון הקטן

טל שמור (1980) הוא משורר ודוקטור לאנתרופולוגיה. ספר העיון שלו "תקווה ומלנכוליה בשולי העיר - אתניות, מרחב ומגדר בשכונת התקווה בתל אביב" ראה אור בשנת 2020 בהוצאת אוניברסיטת חיפה ופרדס. "רמי כוכב עליון" הוא ספר שיריו השני. נולד בחדרה, גר ויוצר בתל אביב.

הספר נפתח באבל על מות האם, ממשיך באבל על הזדקנותו של "רמי" - ומסתיים עם שמחת ההורות וחיי הכתיבה.

"יש כאן תנועה מעגלית במובן הזה שהחיים והמוות הם לא שני קטבים מנוגדים, אלא תופעות קשורות. השער הראשון עוסק במות האם, אבל הכתיבה מאפשרת לי להחזיק את דמותה בחיים גם אחרי לכתה. בשירי 'רמי' אני עוסק בֵאֶבל על ההזדקנות בקהילה הגאה ובניסיונותיו הנוגעים ללב להשתייך, על אף הדחיות הרבות. שירי ההורות עוסקים בגילוי ובקושי שביצירת משפחה חדשה, כקו שבר שלאחריו החיים משתנים עד לבלי הכר".

מה הקושי המיוחד בהזדקנות בקהילה הגאה?

"הזקנים מזכירים לנו שאנו בני חלוף. גם בקהילה הגאה יש ניסיון להתכחש למסלול החיים הטבעי ולדחוק החוצה את מי שמזכירים לנו את הסוף. אבל זקנים בקהילה הגאה מתמודדים עם קושי נוסף - תרבות וסגנון חיים המקדשים אידיאל של יופי, נעורים ועוצמה, שבגיל מסוים כבר קשה לעמוד בו".

אתה כותב בשורות קצרות מאוד, כתיבה חסכנית.

"בספר הנוכחי הייתי מודע יותר למקצב, למבנה ולריתמוס, ושמתי לב לרווחים בין השורות, לחזרות על מילים ולמוזיקליות של השיר. בשירי רמי, הכתיבה המקוטעת מבטאת את ניסיונותיו האובססיביים להתנגח במציאות ולהצליח להתקבל".

משוררים ומשוררות שהשפיעו עליך.

"דליה רביקוביץ' ויונה וולך, שכתיבתן עוסקת בין השאר בחוסר שייכות, ושתיהן, עם כל ההבדלים ביניהן, מתייחסות לפגיעוּת כמצב אנושי בסיסי. הושפעתי מהאופן שבו הן ביטאו מצבים נפשיים".

ציטוט שמדבר לליבך במיוחד.

"כבר זמן רב / דבר לא נאמר / בין רמי לרמי / והיאוש בגבעתיים / מחלחל לנשמה / שחדלה מלנשום / יש מחנק בגרון / רמי ורמי / יושבים שקטים / על הספה / בבית הקפה / בחדר השינה / לא מתחככים / יושבים ויושבים / חושבים וחושבים / בוהים ובוהים / רמי לא מרגיש טוב / רמי חולה / רמי קוה / רמי התאווה / רמי רצה בכל מאודו / רמי רצה לעשות עם זה משהו / זה היה אצלו בידיים". קרן דותן