שמיטה מתקפלת

איך הצעה ביזארית שקיבלתי מאלגוריתם במחשב גרמה לי להרהר בטרלולים האנושיים של דת ודעת

בתוכניתנו המשותפת בגל"צ, סיפרה לוסי אהריש על אירוע שאני מאמין שכדאי לחזור ולספר. הכל התחיל בשמחת בר מצווה של אחיין אהוב. לוסי ומשפ חתה הגיעו לרחבת הכותל - הרחבה הוותיקה שיש בה מחיצה שמפרידה בין גברים לנשים.

נגנים מתולתלים בטוניקות תנ"כיות תקעו בשופרות והיכו בתופים, ספר תורה חגיגי הוצא מהארון, צהלולים צוהללו וסוכריות נזרקו מכל עבר. הנער הנרגש קרא יפה את הפסו קים העתיקים, ולתדהמתה של לוסי, וגם של שאר הנוכחים, היא ואחותה הכירו את כל השירים היהודיים והצטרפו אליהם בשמחה ובקול גדול.

עד כאן הכל נשמע סביר ואמין. אני מכיר את לוסי יותר מעשור, והיא יודעת לשיר ואוהבת לחגוג, והפסקול הישרא לי יהודי שוכן בטבעיות ובכיף בתודעתה. ובקיצור, היא שרה "מזל טוב וסימן טוב" עם כל הכפיים והקולולו.

מפה לשם הסקרנות והשמחה עשו את שלהן, והדודות, אוי לעיניים, הרימו את ראשיהן והציצו קצת מעל המחיצה כדי לראות טוב יותר. לא חלפו שניות ספורות עד שבחור זועם וזר זיהה את התקלה, והחל לשעוט לעברן כשהוא מנופף באיום בכיסא פלסטיק, שנאמר "כתר ייתנו לך", שהרי יום בלי מל חמת קודש קטנה הוא יום מבוזבז.

גם עד כאן הכל נשמע כמו עוד יום חול ירושלמי. אלא שהקוזאק לשם שמיים לא ידע עם מי יש לו עסק, ואילו שערי גיהינום הוא פותח. ואכן, רגע אחרי שהשתיים פתחו עליו פה, הכיסא נשמט מידיו בבהלה והוא הלך לחפש יעדים אחרים לזעמו. סוף די טוב, אם אתם שואלים אותי.

אבל השאלה שאני מבקש לשאול היא פשוטה יותר: בעולמנו המטורלל והמסוכסך, איך זה שדווקא מתקפות אלימות של שנאת נשים וזרים במעטה של נאמנות דתית זוכות להכלה ולהבנה, ואילו הרעיון להכשיר אזור שנועד למשפחות ישרא ליות, כאלה שלא חושבות, למשל, שנשיקה מהדודה היא מעשה פריצות, נתקל בהתנגדויות כאילו מדובר בשבירת כל הכלים.

כמו כולכם, גם אני הייתי מוכן לשלם הרבה מאוד כדי לדעת מה חושב עלי האלגוריתם יימח שמו. כיצד הוא מקטלג אותי, מכליל בלי בושה ומחפצן לי את הצורה. למה אנשים מסוימים מוצפים במודעות שקוראות להם לחגוג את החיים, לרכוש בניין מגורים בקרואטיה, סכין שפים בסגנון סמוראי או דרכון פורטוגלי, ואילו חבריהם חוטפים בעיקר קמפיינים מקפיאי דם שעוסקים במיני פטריות ציפו רניים או בפיצויים על אובדן כושר עבודה?

למה ככה? מהם מהלכי האדם שגורמים לבינה המלאכותית לח רוץ דין ולקבוע מי יחיה כמו מלך ומי ימות מקנאה. למה אי אפשר לספר לאלגוריתם שהילדים שי חקו לנו במכשיר ו"זה לא נקרא"? האם פסק הדין הפיך? ומה, אם בכלל, מבטל את רוע הגזירה?

אני מציין זאת מכיוון שלאחרונה התרשמתי שהמערכת מזהה אותי כצרכן כבד של מצוות ותשמישים. הנה, חודש לפני ראש השנה החלה מתקפה מאסיבית שקראה לנו להיערך לשנת הש מיטה ולרכוש לעצמנו אדמה בארץ ישראל. למה? כדי שנוכל לשמוט אותה, כמובן. בכל פעם שניסיתי לקרוא חדשות, לשמוע שיר או לחפש פריט מידע במרחבי הרשת, עטו לעברי מילים כמו "מצוות", "שמיטה למהדרין", "בהמלצת הרבנים".

הרעיון ברור. אבותינו הקדומים היו חקלאים, ושנת השמיטה חוללה מהפך דרמטי בחייהם. זה היה מיזם של שבתון לאומי

והזדמנות מסחררת לריסטארט בעולם שבו רוב החקלאים היו משועבדים כל חייהם לעבודת השדה. בתקופתנו, מה לעשות, רוב שומרי המצוות נפגשים עם השמיטה רק על מדפי הסופ רמרקט. השמיטה היא עוד כמה אותיות קטנות בסבך חותמות הכשרות וזה הכל.

אם אתם רוצים להחזיר את השמיטה לימיה הגדולים, הכ ריזו המודעות, הצטרפו אלינו. תנו מספר אשראי כולל שלוש ספרות בגב, ורכשו חלקת אדמה שבה תוכלו לקיים בהידור את השמיטה. איך? בכך שלא תעשו בה כלום. פשוט נפלא. מייד נזכרתי - איך לא? - בקטע מפורסם מהספר "מלכוד ."22 רס"ר המטבח, בחור בשם מילו, הכין מזון בלתי אכיל, בעיקר בגלל שראשו היה טרוד בעסקי החק לאות העצומים של משפחתו. משפחתו של מילו קיבלה פיצויים גבוהים על כך שהיא לא גידלה אספסת. בכספי הפיצויים הם רכשו עוד ועוד שדות כדי שגם בהם לא יגדלו אספסת. יזכו בפיצוי ומענק, ירכשו, וכן הלאה. שמ חתי לגלות שתלמידי חכמים עצומים בני ימינו הושפעו גם הם, כמוני, מי צירת המופת הקורעת של ג'וזף הלר.

איך באמת לוקחים מצווה מרכ זית כמו השמיטה, עוקרים אותה מהפינה הפסיבית של העולם הצרכני ועגלת הסופר המלאה, ומחזירים אותה למרכז החיים כמצווה מעשית? ובכן, מחוללים תעלול קטן. רוכשים יחידת אדמה במידה המינימלית שחז"ל החשיבו כ"שדה". אין צורך לחרוש, לזרוע או אפילו לטרוח ולהעיף בה מבט. אז מה אם כתוב "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך"? כתוב גם "ששת ימים תעבוד". נו? אז כתוב. אמרתי "תעלול"? יית כן שמדויק יותר לומר - קונץ. טריק ושטיק. עולב עולבים.

ואני רוצה לומר כאן כמה דברים. קודם כל לאלגוריתם: כבו דו. אתה מעליב אותי. הפרסומת הזאת פוגעת ברגשותיי הדתיים. ייתכן שאני לא מספיק מתוחכם, דתי לייט או ניאו מסורתי, אבל בעיניי מי שחושב שהמהלך הזה הוא מצווה, הוא אתיאיסט. אין מצב שהוא מאמין במשהו שאני הייתי קורא לו "יתברך".

יש לי המון כבוד לכופרים, לאתיאיסטים ולסתם חילונים. אני נשוי לאחת כזאת. אבל היא לפחות לא מגדלת זקן וכובע ולא מנסה למכור לי מצוות דה לה שמאטעס. באמת הגזמת, אדון אלגוריתם. תתנצל ותפסיק.

חוץ מזה, בזכותם נזכרתי בנער פרוע ולא חכם במיוחד שהיה מגיע אלינו לבית הכנסת בשמחת תורה בעיקר כדי להשתולל ולשיר בקולי קולות "שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כאפות לתורה" - הגרסה הדבילית הזאת גרמה לו אושר בל יתואר. חשבתי שזה זניח, אבל הנה יש מי שממשיך עם זה הלאה, ואולי אפילו עושה כסף.

ודבר אחד נוסף, ואולי גם חשוב קצת יותר: לאחרונה מד ברים המון על טרלול. בדרך כלל, לטעמי - בצדק. התקינות הפוליטית מטורללת ומטרללת. תעשיית הפייק, איגוד מגד לי הקונספירציות ומאמיני התיאוריה שתכלית החיסונים היא לדלל אוכלוסייה, כל אלו מגדירים מחדש את האינסוף. אבל נשמעות גם טענות שמרניות שאומרות דבר חריף יותר: כל ניסיון לחדש, לשנות או להתקדם הוא בהכרח ירידה מהפסים. קוראים לזה "הטרלול הפרוגרסיבי".

הטענה אומרת כך: פעם הכל היה נורמלי. אני, למשל, נור מלי. עכשיו החלקתם על השכל. אתם )מחדשים, פלורליסטים וכו'( לא נורמליים. לדעה הזאת יש טיעון חזק. יש שמועות שבאמריקה מישהו חגג בר מצווה לכלב. הטענה המובלעת היא שברגע שביקשת לשנות משהו, לעדכן, כבר התקרבת למקום שבו עושים בר מצוות לכלבים.

ואחרי שהסכמנו שמסיבת בר מצווה לכלב היא עניין מטו רלל על כל הראש, אני רק שאלה: ומכירת חלקיקי שדה רק כדי לא לעבוד בהם, זה נורמלי?!

תנו מספר אשראי, כולל שלוש ספרות בגב, הכריזו המודעות שצצו אצלי במחשב, ותרכשו חלקת אדמה שבה תוכלו לקיים בהידור את השמיטה. איך? בכך שלא תעשו בה כלום