לחסן את המחוסנים
קמפיין משרד הבריאות לחיסון השלישי
מדינה שרוצה לחיות לצד הקורונה תיאלץ, כנראה, לחיות לצד מסעות פרסום שמטרתם לשכנע אותנו "להתבסטר" אחת לכמה זמן. למשימה הזו נקרא לדגל הווריאנט הפרזנטורי שעמיד בפני כל חיסון - הלוא הוא כתב השטח דודו ארז.
נפתח ונאמר שהפרסומת של משרד הבריאות חביבה. אך עם כל הכבוד לקומיקאי שמצליח לשמר את דמות הכתב המשוטט יותר מ 20 שנה, ויש כבוד, האם לא היה נכון יותר, ואפילו מתבקש, לגייס לקמפיין קבלת הבוסטר דמות שמשדרת אמינות ואחריות כלפי הציבור? אם קצב ההתחסנות לא מספק, לא עדיף היה לבחור בקריאייטיב שמעלה הילוך, במקום להעלות חיוך? ואם כבר הח לטתם לשלוח את ארז לשוחח עם מתנגד החיסונים הממוצע, למה הוא מדבר עם שחקנים מקצועיים? הרי היכולות הגבוהות של ארז מתבטאות בראיונות רחוב אמיתיים, שם הוא שומר על איזון מוש לם בין הטפה, התנשאות והומור, ואילו השימוש בשחקנים מקריאי תסריט נותן הרגשה שמשרד הבריאות יצר סיטואציות מבוימות - והתוצאה, כשלעצמה, היא לא יותר מדאחקה שקשה לקחת ברצינות.
"מחוסנת, מחוסנת, מחוסנת", נוחת ארז על כלה ביום חתונתה. משם הוא יורד אל העם ומתחכך עם מציל עממיקו, ואז קופץ להוא מהחבר'ה שמתמהמה עם ההחלטה. נשק יום הדין של ארז? "אינך זכאי עוד לתו ירוק!". האם זה מה שימנע ממתנגדי החיסונים הקו לניים לשתוק? האם בעקבות הצפייה בפרסומת הזאת אנשי ה"לי זה לא יקרה" ירוצו למתחם החיסונים הקרוב לביתם? נוצר מצב, שבו תשדיר כל כך חשוב מצליח לכל היותר לשכנע את המשוכ נעים או לחסן את המחוסנים. וזה עוד בתקופה שבה בראש הקו ראים להתחסן עומד פרזנטור כנפתלי בנט, שהאמון הציבורי בו זקוק לבוסטר בעצמו, וכשהוא נמצא בסכסוך פומבי עם פרזנטורית משרד הבריאות, ד"ר שרון אלרעי פרייס.
כמה רגעים אחרי התשדיר של משרד הבריאות עם דודו ארז, הופיעה פרסומת אחרת עם הקומיקאי - והפעם לסנו ז'אוול. טראמפ היה הראשון לשלב בין המלצות טיפול בקורונה לאקונומיקה. בואו נקווה שאצל דודו ארז ההפרדה תהיה ברורה יותר.
√ √ √ "קארפול קריוקי" התניעה אתמול )כאן (11 את הרכב לכיוון פרקים חדשים, כשבתוכנית הראשונה התארח הזמר מוקי, בפרק שסובל ממה שהפורמט הבריטי בחיים לא יסבול ממנו: חוסר התלהבות מהסלב. להבדיל מהפורמט הבריטי, שמנגיש עבורך סטארים הנוסעים "כאחד האדם", בקארפול שלנו יכולים לעלות לנסיעה מוזיקאים שעשו אמנם דרך, אבל קשה להגיד עליהם שהם "מחזיקים תוכנית". למרבה המזל, הנהג שלנו חברמן והוא יצחיק אותנו בדרך לתימן: אודי כגן מתג לה בכל פרק מחדש כמנחה מבריק של הז'אנר, מלא בהומור עצמי, שיודע גם לנבור בעברם של הכוכבים בלי להפוך ל"לימוזינה עם גיל ריבה". בפרק הנדון כגן לקח את מוקי הישנוני ועשה לו נסיעה כיפית מצומת שב"ק ס' ועד מחלף "ילדה סוכר". הכל עבר בנעימים, אם כי היתרון של כגן כקומיקאי הופך לרגעים להיות גם החיסרון שלו, כאשר הוא מנסה להפוך כל רגע חביב לרגע "קורע". כך יצא שבכל סצנה חביבה חזינו בפרץ צחוק מלאכותי של השניים, אפילו כשהפאנץ' הוא "ללהקות בתיכון היו שמות מטומטמים כמו 'להקקה'".
באופן מתבקש, מרובם של סלבריטאי ארצנו עדיין קשה להוציא רגעי סטאר קוואליטי, סטייל אדל או פול מקרטני. החולשה הזו מתעצמת כשההפקה מנסה למתוח פרק על פני חצי שעה ולעשות משהו "מגניב" עם הסלב - וכך נאלצנו לחזות בשניים בוחרים חלי פות ומהלכים בהן באמצע רחוב תל אביבי, מנסים להציל את הרגע בחיקויים בריטיים. במילים אחרות, אם רבע שעה מספיקה לברונו מארס ולאלטון ג'ון, גם לעדן חסון זה אמור להספיק.