סופית: תם עידן זובין מהטה

קונצרט פתיחת העונה של התזמורת הפילהרמונית, בניצוחו של להב שני

התזמורת הפילהרמונית הישראלית פתחה בסוף השבוע את עונת הקונצרטים החדשה בקונצרט מרתק בניצוחו של להב שני, מנהלה המוזיקלי, ובהשתתפותו של הכנר ג'ושוע בל.

עדיין קשה להאמין, אבל עידן זובין מהטה תם, וכעת מתחיל בתזמורת עידן חדש. להב שני אינו מהטה, והוא גם אינו מבקש להיות כמותו. איכויותיו כמנצח שונות: הוא מביא לתזמורת רעננות, רוח נעורים, אפילו הרפתקנות מסוימת.

כך אפשר להסביר אולי את הבחירה לתוכנית )וכן את תוכנית הסדרה הבאה שתחל ב 18 באוקטובר(, שכללה ביצוע ראשון של התזמורת ל"מוזיקה", יצירה משנת 1961 מאת נעם שריף, לצד ביצועים של "פולחן האביב" של סטרווינסקי ושל הקונצ'רטו האהוב לכינור מאת צ'ייקובסקי.

נגינת "מוזיקה" של שריף שירתה תכ לית כפולה. הבחירה לפתוח את העונה בי צירה ישראלית, הגם שוותיקה, היא הצהרה חד משמעית על חשיבות היצירה המקומית לתזמורת הפילהרמונית, ובנוסף, המצלו לים הרזים והחריפים של היצירה, הכתובה לכלי נשיפה מעץ, לטרומבון, לפסנתר ול קונטרבס, הדהדו במובהק את צלילי "פולחן האביב" של סטרווינסקי, שנוגנה בחלקו השני של הקונצרט, לאחר ההפסקה )כן, ההפסקות חזרו לקונצרטים לאחר פגרה הכרחית בעקבות הקורונה(.

בין לבין, נוגן הקונצ'רטו של צ'ייקובסקי. אודה שלא בגללו באתי לקונצרט. מאז נכתב, ב ,1878 סחטו ממנו אינספור בי צועים כמעט כל טיפת לחלוחית רומנ טית שעוד נותרה בו. דווקא ג'ושוע בל, האמריקני בן ה 53 שאינו ידוע בחדשנות או בנועזות יתרה, ביצע את הקונצ'רטו בצורה עדינה כל כך ובצליל כה יפה, עד שהקונצ'רטו המוכר נשמע פתאום טרי, אפילו מפתיע.

"פולחן האביב", ששומרת על הפראות הרעננה שלה גם יותר ממאה שנים לאחר בכורתה, היא יצירה מתעתעת. מצד אחד מורכבת להפליא ועשירה מאוד בפרטים ובמצלולים, כך שכל ביצוע חושף בה משהו חדש, ומצד שני אינטנסיבית מאוד, אלימה, פגאנית, אפילו מבעיתה לעיתים.

הביצוע של התזמורת ושל שני נטה יותר לפן הראשון. שני לא נתן לשום ניואנס לח מוק, כל תיבה נוגנה בדיוק מרבי בידיהם של נגני התזמורת הנפלאים, שנשמעו טוב מתמיד. אף שנהניתי מאוד, חסר היה לי מעט סיכון, מעט ברכיים נוקשות, מעט ְבָּעָתה. ה"פולחן" של שני נשמע, אולי, טוב מדי.

המנצח להב שני צילום: עודד אנטמן