אלוהים גדול, ולמזה"ת חוקים משלו
אחרי תקופה שבה היה נוח לחשוב שהוא מחוץ לזירה, שהאפקט שהוא מותיר על המציאות הפוליטית נוטרל, חזר אלוהים בשבועות האחרו נים אל מרכז הזירה. תוכלו לקרוא לו "הקדוש ברוך הוא" או "אללה", תוכלו להאמין בו או לשלול את קיומו, תוכלו להיתלות בדתות הפוע לות ומדברות בשמו במרחב שבו אנו חיים או לבוז להן. בדבר אחד אין ספק: נוכחותה של האמונה בחיינו היא זו שמכתיבה את הקצב וקובעת את הכללים, והיא זו שתכריע את עתידה של ממשלת הכלאיים הר עועה הנוכחית.
במשך חודשים ארוכים חשבו קברניטי הקואליציה שאם רק יחתמו על העברות כלכליות בנושאים דמיוניים, יאמרו מילים יפות, יצטלמו מחויכים ויישאו נאומים אוניברסליים - יתייתר הצורך ביחס אל המנוע האמיתי של רבים מאזרחי ישראל ונציגיהם, ערבים ויהודים. "נעסוק רק בנושאים אזרחיים", הם שכנעו את עצמם, אך בפועל התממש שוב הביטוי המוכר: "רוצה להצחיק את אלוהים? ספר לו על התוכניות שלך".
נושאים רבים טלטלו את הקואליציה בעוצמות שונות. חוקי החשמל והאזרחות, פנסיות, נטיעות בנגב, הקפאה ביו"ש ולגליזציה. אך הקו האדום האמיתי נמתח סביב נושאים דתיים, ומכאן, באופן טבעי - גם סביב אלוהים.
חברת הכנסת סילמן היתה הסנונית הראשונה שהחליטה לעופף אל מחוץ לקואליציה מטעמים אמוניים. גם אם ניתן לפקפק במניעיה האמי תיים של סילמן, העילה שבחרה להחלטתה היתה דתית, ונגעה לחוק החמץ. בימים שלפני פרישתה התבטא בעלה, שמוליק סילמן, וטען כי רעייתו לא תוותר על מקומה בעולם הבא תמורת שום דבר.
רעידת האדמה הגדולה הגיעה, כמובן, מכיוון נציגות האחים המוס למים בממשלה, שבחרה להעמיד אותה על סף תהום בעקבות האירועים האחרונים בהר הבית. גם אם נשים בצד את סילוף המציאות וההתעלמות מאלימות אנטישמית בוטה נגד יהודים - ניאלץ להתמודד עם מציאות שבה נימוק דתי הוא זה שהביא אותם אל נקודת השבירה הקואליציונית. מי שגיבו אותם - ממניעים דתיים - היו מנהיגי ירדן, הרש"פ, מרוקו, טורקיה ואחרים.
אלה רק שיאי האירוע. בתווך ראינו את השרה שקד וח"כ אורבך מתפללים על קברו של הרב קוק, לאחר הפיגוע בבאר שבע. אקט ציני שלווה בצילום והפצה שלא ברור על מי הם היו אמורים להשפיע, אבל ברור לחלוטין שמהותם היתה חיבור לדת ולאלוהים. גם מחבלי דאעש שהיכו בחדרה ובתל אביב, וחבריהם הלא פחות דאעשיסטים בתפיסתם שטבחו ביהודי תל אביב ובני ברק ורצחו את השוטר הגיבור אמיר חורי, הונחו לכאורה על ידי אלוהים.
כל מי שעיניו בראשו - גם אם יש עליו כיפה - מבין שהסכסוך הוא לאומי ודתי, ושאין שום הסכם קואליציוני שיוכל לשנות זאת. מה יקרה אם מנהיגינו ימשיכו לשגות באשליה שהם יוכלו לסלול בשם ה"שותפות" וה"שינוי" כביש עוקף אלוהים? השם ישמור.
אלוהים, כך מתברר, כאן בשביל להישאר.