לדבר ברור, בלי להתנצל: איננו כובשים בירושלים

קשהפלשתינים ול אחד חסר, נאלם, זועק בהיעדרו: איננו כובשים בירושלים, כפי מכזבים פעם אחר פעם באוזני העולם כולו. עם אינו כובש בארצו ובבירתו, אבל בחודש האחרון אנו נופלים לפח הזה ומדב רים ביטחון ואסטרטגיה, בשעה שבעניין ירושלים אסור להשתית מסכת טיעונים על צרכים קיומיים וטקטיים בלבד. הקשר והמחויבות שחנו לעיר הזאת חורגים מהדאגה לקיום הפיזי ולביטחון. הם נשענים בעיקר על המסורת, הדת, התרבות וההיסטוריה היהודית, ואנו חדלנו לדבר בהם. כשדוד בן גוריון נדרש ב 1948 לטעם המערכה על העיר, הוא הזכיר ש"ערכה של ירושלים אינו מדיד", ו"לא יוכל להישקל ולהיספר". "המערכה על ירושלים היא מכרעת", הסביר, "ולא מבחינה צבאית בלבד. השבועה 'על נהרות בבל' מחייבת היום כאז, אחרת לא נהיה ראויים לשם עם ישראל".

לשרטט קו אדום: הקו הירוק מת

מול הזיקה החצופה שחמאס מנסה ליצור בין עזה לירושלים - בנט, לפיד, ליברמן וגנץ נאלמו דום. אולי זה מוראם של עבאס ושל רע"מ, שכל קיומה של ממשלה בלתי אפשרית זאת מושתת עליהם, ואולי זו חולשת דעת מובנית. "ממשלת השינוי" מחקה את שיח הזכויות שהיה חלק בלתי נפרד מהדנ"א שלנו, בפרט בנוגע לירושלים. היעדרותו בולטת במיוחד כעת בשל נוכחותו העזה בשיח של הפלשתינים ומדינות ערב מול העולם. הללו לא מתביישים לנשק את "רגבי אדמתם", לשקר בלי סוף על עברם כאן ולזייף את ההיסטוריה.

אי אפשר לבסס תביעה ללגיטימציה בינלאומית ללא התנ"ך והאבות והאימהות וההיסטוריה היהודית. ירושלים, כדברי בלינקן, היא אכן הת נחלות - ההתנחלות הישראלית הצודקת והגדולה מאז ומעולם. עלינו לדבר על הקשר לעיר הזאת, זכותנו ובכורתנו בה, מימי דוד המלך ובתי המקדש הראשון והשני עד תש"ח ומלחמת ששת הימים וימינו אנו. לדבר ברור, בלי לגמגם או להתנצל. לשרטט קו אדום, להבהיר שבירושלים, תבנית הזיכרון המובהקת ביותר של העם היהודי, איננו כובשים. שהקו הירוק מת. שוויתור על זכויותינו בירושלים יהפוך את זכותנו על ארץ ישראל לזכות נכה. שכאן לא תהיה עוד חלוקה - לא בשכונות, לא בעיר העתיקה ובוודאי לא בהר הבית.

הר הבית אמנם נסגר בפני יהודים בסוף הרמדאן הזה, אבל גם עליו צריך לדעת ולומר את האמת: הסיבה היחידה שבעטיה יהודים מתפללים יותר מאלף שנה לאורך הכותל המערבי, היא המחסומים שהוצבו בפניהם )הלכתיים או מדיניים( לתפילה על ההר עצמו.

הכותל הוא אולי "מקדש מעט", החשוב והקדוש מכל בתי הכנסת האחרים, אבל הוא אינו מקום המקדש. הוא אפילו לא כותלו המערבי של המקדש, כפי שסברו בטעות במשך מאות בשנים, אלא כותלו המערבי של מתחם הר הבית. יש בו קדושה אבל הוא אינו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, כפי שטעה לא מזמן שר החוץ לפיד.

הר הבית, שעליו הקימו המוסלמים שני בתי תפילה לפני 1,350 שנה, הוא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, ורק השלישי בקדושתו לאסלאם הסוני )אחרי מכה ומדינה(. הכותל הוא התחליף להר הבית; הוא הפרוזדור, בעוד הר הבית הוא הטרקלין. רק הפסיקה ההלכתית לאורך דורות מנעה מיהודים לעלות להר, והותירה אותנו למרגלותיו. אנו קשורים לכותל בעבותות של דמעות וקדושה, אבל הוא התחליף בלבד. המקור, שביום מן הימים תוסדר גם בו תפילת יהודים, הוא ההר.

לאן נעלם שיח הזכויות שלנו בעיר? כוחות בהר הבית, בשבוע שעבר