מרטה גורן, :87 "הילדים בארץ יודעים היום מעט על השואה"
מרטה גורן היתה בת שש כשהגרמנים פלשו ביולי 1941 לעיר הולדתה צ'ורטקוב שבפולין. "דבר ראשון אספו את המנהיגות היהודית", היא מספרת. "אבי היה עורך דין. הוא נחטף ולמחרת נרצח ביער". כשהוקם הגטו בעיר, מרטה ואמה נטקה עברו לגור עם משפחתו של סבה. אמה של מרטה קיבלה היתר לעבוד בבית מרקחת מחוץ לגטו, מה שאפשר לה נגישות למזון והיכרות עם הסביבה. ואכן, כשהיתה האקציה הראשונה ו 2,500 מיהודי העיר נלקחו למחנה ההשמדה בלז'ץ, האם הבריחה את בתה לבית בכפר והסתירה אותה בחבית של כרוב. היא הבינה שלתושבי הגטו אין סיכוי לשרוד, ולכן באחד הימים סידרה לבתה מגורים מאולתרים במרתף בית המרקחת. "היא היתה במשמרת ואילו אני הייתי לבד, כשמה שחיבר ביני לבין העולם החיצון היה צוהר קטן", היא מספרת.
האם החליטה לשדך את מרטה למשפחה פולנית נוצרית שנדדה לוורשה. "אמי סיפרה שאנחנו חייבות להיפרד ושמצאה בשבילי אנשים טובים. היא הבטיחה שאוכל ללכת שוב לבית הספר. לא רציתי לעזוב וסיפרתי לה כמה נהדר לי במרתף. אני לא ממש יודעת מה קרה לה. היא כנראה נתפסה זמן קצר אחרי שנסעתי ונורתה למוות". בשנתיים הבאות מרטה גדלה ככריסטינה גרי ניביץ. היא הלכה מדי יום ראשון לכנסייה והרגישה כפולנייה פטריוטית. רק שגם הפרק הזה התמוסס כשהמצב בוורשה החמיר והמשפחה המאמצת ביקשה לחזור לביתה שבצ'ורטקוב.
מרטה נשארה בבירה עם מנהלת משק הבית, הגברת צ'פלינסקה."היא גיבורת הסיפור", גורן משוכנעת. "היא בקלות היתה יכולה להיפטר ממני, אבל סחבה אותי על גבה. בלעדיה לא הייתי נשארת בחיים". מרטה והגברת צ'פלינסקה נשארו ביחד עד לסוף המלחמה. סבה של מרטה איתר אותה, אבל השניים לא הסתדרו והוא שם אותה בבית ילדים. "זו היתה קבוצת התמיכה והמשפחה שלי גם שנים לאחר מכן", היא מספרת, "לצערי אף אחת מהן כבר לא בחיים".
מרטה עלתה ארצה באוניית ילדים במאי .1946 היא עבדה כא חות בבית החולים קפלן ברחובות, וסיימה תואר שני באוניברסיטה העברית בנושא חקר השואה. היא נישאה, נולדו לה שלושה ילדים ומהם יש לה 15 נכדים ו 40 נינים. "הילדים בארץ יודעים היום מעט על השואה. מצד שני אני יוצאת עם משלחות של הצבא לפולין וחוזרת עם חוויה שקשה להסבירה. יורדות לי שם דמעות - ולא של צער, אלא של גאווה", היא מספרת. מרטה משתתפת באירועי זיכרון בסלון, שהפך בעשור האחרון למסורת עם מיליון וחצי מארחים ומתארחים בארץ וב 65 מדינות בעולם. גם השנה יתקיימו במסגרתו אלפי התכנסויות שבהן יישמעו עדויות של השורדים ושל דורות ההמשך, וכן יתקיימו במסגרתם דיונים על לקחי העבר, ועל אתגרי ההווה והעתיד המשותף.