אכן, כסף לא קונה הכל
המסמך ששודר השבוע בשידורי קשת עשוי להיתפס במבט ראשון כעוד רב מכר טלוויזיוני, אך יש לו מקום של כבוד במדף האמירות שבאות לשקף את מצבנו החברתי. שיהלי שינדלר, דמות שטחית עד הצפייה בדוקו שיצרה וגם לאחריו, יצרה דוקו על הצעירים שמתעשרים לפתע מסטארטאפים. כאחת שזה קרה לה, היא בטח מבינה בזה. החדה שות הן שזה אמנם קרה לה, אבל לא בטוח שהיא מבינה בזה. מה שכן, היא סיפקה לנו הצצה מאוד מעניינת מהצד.
השאלה הראשונה שעולה נוכח הצפייה היא - אדם שיש לו כסף, ויש לו את היכולת לעסוק בתוכן, ומקבל תקציב לעשייה דוקומנטרית, מדוע הוא בוחר באופן וולונטרי להכניס אנשים אל תוך חייו? פרסום פולשני כזה, חשבתי פעם, עושים כשחייבים, מעין טבילת ריאליטי כי אין ברירה, כמו הקרחת שנינט עשתה בשביל הכסף. אבל כשאתם מוכרים משהו בה003 מיליון דולר, הדבר הכי יפה שאתם מקבלים הוא את החופש מלהכניס למטבח שלכם מצלמה של שידורי קשת, ולחצר שלכם את עינת נתן בלוק שהוא שילוב של שלגייה וקרואלה דההויל. או במילים אחרות: מי שמוכר הזנק במיליוני דולרים - למה שימכור גם את אחותו בחופשה במקסיקו? ז'אנר המציצנות המריירת הוא הסימן הראשון שכסף לא קונה הכל בחיים.
שני קצוות שהעמידה שינדלר הפכו את המסמך לפוליטי והגדילו את חשיבותו, גם אם זה קרה בטעות: זו מול זו ניתן להציב את הסצנה שבה מספרת הגיבורה בנשימות כבדות לקואוצ'רית שלה )קואוצ'רית להתפתחות אישית, כן?( על האופן שבו הציבור שופט אותה, למשל כשהיא טסה ביזנס. הקואוצ'רית, שאולי פגשה את שינדלר באותה מחה לקה ממש, מבינה לליבה. אבל היא לא מציעה לה לשנות פוקוס בחיים ולראות ישועות.
בקצה השני ניתן להציב את הסצנה שמצולמת לא בתל אביב, אלא באור עקיבא. כשרוצים קצת תוכן - זה מגיע לפריפריה, ובמקרה הזה הפריפריה חברתית ולא גיאוגרפית. קיסריה מעבר למחלף. והנה, הגיוון החברתי פה במבצע אחד פלוס אחד: המתעשרים באור עקיבא הם בכלל דתייםהלאומיים שבאו לחזק. גרעין תורני. מזל שלא בלוד, או שמא, כמה טוב שאין פרעות באור עקיבא.
משפחת ארבס, המתעשרים הדתיים, מספקת את התשובה לשאלת המחקר של שינדלר בפרויקט האושר של המעושרים, אבל בכלל לא בטוח שהיא עוצרת רגע כדי להקיף בעיגול את הסעיף הרלוונטי. כסף זה נפלא, אבל בלי אידיאולוגיה - הוא לא שווה הרבה. באור עקיבא לא ראינו מרפסות מנצנצות, אלא מגרש חרב, שעליו מתוכנן לקום בית מידות שיהיה בו גם בית מדרש קטן עם ארון קודש, ואולי גם בריכה קטנה. לא ראינו אימהות חדההוריות עם מקרר לארטיקים הנושא את דיוקן הילדים, או מגישות בטלוויזיה שבוכות ליועצת ההורים על הילה דים המושחתים שבטח גדלים להם פה מתחת לאף; שמענו על קהילה שבה "אנשים מתלהבים מהיריון יותר מאשר מאקזיט" )שלמה גרוניך, אתה יודע מי גר בשכונה הזאת(, ראינו מיליונרים שמאמינים בהכרת הטוב וחושבים איך לתרגם את הכסף לנתינה ולחינוך, כי אם אין לך מטרה בחיים - חבל על הזמן.
אז היה ספק שכסף לא עושה אותך מאושר, ושיהלי באה והדגימה שזה אכן כך. יש כמה אסכולות של מיליונרים, תלוי מה המטרה. ככל שתתרכז בכסף ובפרסום - תתרוצץ סביב יותר יועצי נפש, והילדים יתה רוצצו סביב עצמם. ככל שתתרכז בתוכן איכותי ובנתינה - תהיה יותר מאושר. לפעמים הכסף הוא רק תירוץ לדוקו, גם כשהוא לא ממש דוקו.