תרופת הנגד להונאה
פרשת קדושים
פעמיים בפרשת השבוע שלנו, פרשת קדושים, אנו מצווים לאהוב. הציווי הראשון הוא לאהוב את הֵרע שלנו - "לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'" )ויקרא יט, יח(, והציווי השני הוא לאהוב את הגר שהצטרף לעם היהודי: "וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך כי גרים הייתם בארץ מצרים" )ויקרא יט, לגלד(. נזכיר כי יש רק עוד מקום אחד שבו התורה מצווה עלינו לאהוב: ספר דברים פרק ו' פסוק ה' - "ואהבת את ה' אלוקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך".
אמנם, אצל שתי "האהבות" המופיעות בפרשה שלנו, אלה המתייחסות לבני אנוש, קודם ציווי על "איסור" - אך ההבדל בין שני איסורים אלה בולט. במקרה הראשון, בנוגע ל"רעך", האהבה היא תרופת נגד לרגש הנקמה. כל בני האדם פועלים לפעמים מתוך נקמה, אך המסורת שלנו מתעקשת על כך שעלינו להחליף רגש זה באהבה.
במקרה השני, הנוגע לגר, התורה חוששת שננצל את הפגיעוּת שלו ולכן מבססת מסורת האוסרת את זה בצורה מפורשת. תרופת הנגד להונאה היא אהבה.
לצד זאת ישנו גם הבדל נוסף בין שתי המצוות. בעוד המצווה לאהוב את הֵרע מופיעה ללא נימוק, המצווה לאהוב את הגר היא בעלת נימוק מוסריההיסטורי שעומד בבסיסה - "כי גרים הייתם בארץ מצרים". התורה מלמדת אותנו שבעקבות החוויה הלאומית שלנו, בעקבות מה שעברנו בארץ מצרים, מוטלת עלינו אחריות מוסרית לוודא שהגר לא יחוש ניכור וזרות אלא יחוש אהוב. זה מה שמייחד את מצוות אהבת הגר.
מאז הקמת הקואליציה הנוכחית, מתנהל ויכוח סוער בנוגע לעתיד הגיור בישראל, אך למרות כל הוויכוחים - אלו שכבר התגיירו נשארו מחוץ לדיון. ועם זאת, בשבוה עות האחרונים כתב הרב הראשי לישראל מכתב, שבו הוא קבע שבתגובה למינוי מנהל חדש למערך הגיור הממלכתי - הוא החליט לבחון מחדש את כל הגיורים שהסתיימו לאחרונה. כתוצאה מכך, מתעכב האישור הסופי של הרב הראשי, שלו זקוקים כל מי שסיים את הליך הגיור ההלה כתי. למעשה, מדיניות זו מטפלת בגרים בעזרת חוק אחד, וביהודים בעזרת חוק אחר.
למה הדבר דומה? להחלטה של שר הפנים המסרב להנה פיק תעודות זהות לאנשים שעלו לארץ ממדינה מסוימת, או להחלטה של שרת התחבורה המסרבת להפיק רישיונות נהיגה לנהגים שנולדו במדינות מסוימות.
גם אם מבחינה חוקיתהמשפטית ייתכן שאפשר לעכב תעודות גיור מסיבות כאלה ואחרות, מדיניות שכזו היא בלתי מוסרית בעליל ומנוגדת לערכים יהודיים בסיה סיים. לאן נעלם הפסוק: "וכי יגור איתך גר בארצכם, לא תונו אותו?" העיכוב שיוצר הרב הראשי מונע מהגרים לקבל את קבלת התעודה האזרחית שלה הם זכאים לאחר שסיימו את הליך הגיור ההלכתי. כתוצאה מכך, גרים אלה אינם יכולים לקבל תעודות נישואים או קצבאות ביטוח לאומי )כנשואים(, הם אינם יכולים להיקבר כיהודים והם גם אינם יכולים להירשם לזכויות כיהודים. איפה החובה שלנו לאהוב את הגר?
ליהדות יש עמדה ברורה ובהירה בנוגע לזכויותיהם השוות של הגרים - "כאזרח מכם יהיה לכם". כאשר יותר ויותר אנשים מעוניינים להתגייר אנו צריכים לשה מור מקום מיוחד בליבנו לאלו שכבר התגיירו, אך אינם זוכים לקבל את זכויותיהם. לא אני הוא הקורא לרבנים הראשיים לחתום על תעודות הגיור, אלא התורה עצמה מחייבת אותם לעשות את זה.
ליהדות יש עמדה ברורה ובהירה בנוגע לזכויותיהם השוות של הגרים - "כאזרח מכם יהיה לכם"