המחדל המודיעיני מחייב תחקור

הפיגוע הקשה באריאל הגיע בתקופה ביטחונית מורכבת ומתוחה מאוד, ביום שישי האחרון של הרמדאן. עיתוי הפיגוע לא הפתיע אף אחד, אך עדיין מדובר במחדל מודיעיני, שכן הפעם אין מדובר ב"מפגע בודד", אלא בשני מחבלים שתכננו יחדיו לבצע פיגוע ואף הצטיידו בנשק חם.

בשבועות האחרונים סיכלו שב"כ וצה"ל עשרות התא רגנויות שונות שתכננו להוציא לפועל פיגועי טרור. הקושי הגדול של מערכת הביטחון הוא דווקא להתמו דד עם מפגעים בודדים, קרי פלשתינים שקמים בבוקר ומחליטים לצאת לבצע פיגוע באופן עצמאי, מבלי לעדכן אף אחד. האתגר במניעת סוג כזה של פיגועים מובן, ובכל זאת שב"כ ואמ"ן הצליחו למצוא דרכים יצירתיות לסכל חלק מהפיגו עים הללו, בין היתר באמצעות ניטור רשתות חברתיות ועל ידי אלגוריתמים חכמים היודעים לאתר תנועות חריגות בשטח בזמן אמת.

אך הפיגוע באריאל, כאמור, לא היה כזה. מהסרטון הקשה מאוד לצפייה ומ חקירה ראשונית, עולה כי מדובר היה בשני מפגעים חמו שים שביצעו את הפיגוע האכזרי.

לא זו בלבד, אלא שהזירה היתה אמורה להיות בלב ההתעניינות של ארגוני המודיעין הישראליים. ציר הגי שה לאריאל, יישוב מרכזי, מרושת כולו במצלמות ולוחית הזיהוי הישראלית של רכב המחבלים הייתה מזויפת או גנובה. זה בלבד צריך היה להדליק נורות אדומות ולא

במערכת הביטחון נערכים לימים מתוחים, וגם לאפשרות של המשך ירי רקטות מרצועת עזה. לא נשללת גם האפשרות לירי מלבנון

פשר התרעה מוקדמת.

אין ספק, בסיכול פיגועים אין מאה אחוזים, וברור שמדי פעם חומק פיגוע מידי השב"כ וצה"ל, גם כאשר הכוננות גבוהה והכוחות מתוגברים. ובכל זאת, הפיגוע בכניסה לאריאל הוא מחדל מודיעיני שמצריך תחקור מעמיק. מנגד, העובדה ששני המחבלים נתפסו בתוך פחות מ 24 שעות מביצוע הפיגוע מעידה על יכולות מודיעיניות משובחות של שב"כ ועל שליטה בשטח.

במערכת הביטחון יוצאים מתוך נקודת הנחה שפיגוע אחד עלול להוות השראה למפגעים נוספים, ואם מצרפים לכך גם את המועדים שיצוינו בימים הקרובים, הרי במערכת הביטחון נע רכים לימים מתוחים. בישראל נערכים גם לאפשרות של המשך ירי רקטות מרצועת עזה, לאחר שהשבוע האחרון היה דווקא שקט בגזרה. לא נשללת גם האפשרות לירי מלבנון.

לאור זאת, בצה"ל לא מתכוונים לצמצם את סדר הכוחות ביו"ש, העומד כיום על לא פחות מ 25 גדו דים, אך כדי להפחית את הפגיעה בהכשרות ובאימונים של הכוחות הסדירים, החליט הרמטכ"ל על גיוס שישה גדודי מילואים באופן מדורג.

ובכל זאת, התקווה הישראלית היא שימי האזכור המו עדים לפורענות יחלפו וההסלמה תגווע לאיטה. כל זה כמובן תלוי במצב בשטח, ובכך שבימים הקרובים לא יתרחשו אירועים אלימים במיוחד, או בעלי אופי דתי שיובילו להמשך ההסלמה ואף להחרפתה.