"אחרי הרצח של תומר - ההורים שלנו אמרו לנו לבחור בחיים"
סמל תומר חזן ז"ל נרצח בשנת 2013 על ידי מחבל פלשתיני שעבד איתו - ושלח את משפחתו לחיים שלמים של כאב וגעגוע, שלא פוסקים לרגע ● אחיו אופיר מוצף בזיכרונות: "תומר הוא חלק מאיתנו תמיד, עדיין קשה לתפוס שהוא כבר לא כאן"
שכול ברגע אחד: סמל תומר חזן ז"ל נרצח בשנת 2013 על ידי מחבל פלשתיני שעבד איתו, והכאב של המשפחה לא פסק לרגע.
אחיו, אופיר חזן ,(31) מספר על תומר ז"ל, ונזכר: "יש בינינו בדיוק שנתיים, עם הבדל של שלושה ימים בימי ההולדת. אם הוא היה בחיים, תומר היה אמור להיות השנה בן ,"29 הוא לא מסתיר את הגעגוע. "כשהתגייסתי לחיל האוויר והוא ראה אותי, הוא אמר שהוא רצה להיות בחיל האוויר. בפועל הספ קנו לשרת עשרה חודשים יחד. זה היה כיף גדול שאתה גם בשירות שלך וגם עם אח שלך".
בפועל תומר הגיע אחרי הקורס לבסיס שבו שירת אחיו, והשניים העבירו חלק מהשירות יחד. על זה אומר אופיר כי "זאת התקו פה שאני הכי זוכר ממנו, כי היא גם היתה האחרונה שלו בחיים. אבא היה מגהץ לנו את המדים כל בוקר, שיהיה מתוקתק. היינו נוסעים יחד לבסיס, כולם חשבו שאנחנו תאומים. בלו"ז שלנו קבוע בסביבות 12:00 היינו נפ גשים בחדר האוכל לאכול יחד, ובמהלך היום הייתי יוצא לבסיסים אחרים ותמיד עובר דרכו".
משמרים את זכרו
אופיר עוד מספר על אחיו כי "הוא העביר את השירות בצורה חווייתית. היה חרוץ, מגיע הבי תה בחמש-שש ויוצא לעבוד, אחר כך היה הולך לחברים, משלב את הכל. לא הבנתי איך הוא הצליח לתפקד, היה לו מרץ שאי אפשר להסביר. מחוץ לצבא גם היו דב רים שהם רק שלנו: היינו מש חקים כדורגל יחד, הולכים יחד למשחקים של מכבי )תל אביב(. אוהד אחי הקטן ויוסי הגדול עדיין יושבים בשער .11 היינו הולכים לבית הכנסת בכל שבת.
"תומר חלק מאיתנו. בראש קשה לתפוס שהוא כבר לא כאן. כשהיה את האירוע, אבא שלי לקח את המשפחה לטיילת בת ים, איפה שתומר היה גולש, והוא אמר לנו שאנחנו צריכים להחליט כמשפחה שאנחנו בוחרים בחיים. ההורים שלי אמרו שהם בוחרים בחיים ומ קווים שגם אנחנו נעשה את זה, ואנחנו ממשיכים. יש מפעל הנצ
חה שממלא אותנו. לא פשוט לדבר על זה, הזיכרונות עולים, העצב קיים, הגעגוע תמידי. יש כיכר בעיר )בת ים, שבה גדל תומר(, ספרי תורה לזכרו, בית כנסת לז כרו, טורניר כדורגל אחת לשנה, אירוע בבית הספר שהוא התח נך בו. לקראת ימי הזיכרון אנחנו מסתובבים בבתי ספר תיכוניים ועושים הרצאה על תומר".
בסיכום דבריו, אומר אופיר בכאב ובגעגוע כי "אני תמיד חושב מה היה אם תומר היה רואה את האחיינים. הילדים שלי, גפן, תמר ואיתי; אחי הגדול התחתן, והילד הקטן שלו אורי בן חצי שנה. חבל שהוא לא זכה להכיר אותם".
בתוך כך, ניתן להתחבר ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, דרך סיפו רם של האחים והאחיות השכולים במפגשים פיזיים ווירטואליים בי מים שלקראת יום הזיכרון.
"אבא היה מגהץ לנו את המדים כל בוקר, שיהיה מתוקתק. אני ואחי תומר היינו נוסעים יחד לבסיס, כולם חשבו שאנחנו תאומים"