תיבת פנדורה של מלך ירדן
הייתי ועודני חסיד קיום יחסים בילטרליים טובים, ואפילו קרובים, עם הממלכה הירדנית.
הסיבות לכך מגוונות, וכולן שייכות לתחום האינ טרס העליון של שתי המדינות. יהיה אשר יהיה הרצון האמיתי הזה לשמור על יחסים קרובים עם הממלכה, יש קווים אדומים שאסור לחצות.
התחושה היא שירדן חצתה אותם. המלך מדבר על מזימה ישראלית לחלק את הר הבית בין יהודים לער בים. ובכן - מדובר בשקר. ישראל הודיעה רשמית שאין כוונה כזו כלל.
המלך, בעקיפין, נתן יד לווקף לשלוח נייר לא רשמי לארה"ב, שבו ביקש לשנות את הסטטוס הקיים ולהעביר לידי הווקף את ניהול כל העניינים, לרבות הביטחוניים, בהר הבית. ישראל בחוץ.
השתלחותו האחרונה בישראל של ראש ממשלת ירדן, בשאר אל ח'סאונה, בפני חברי הפרלמנט - היתה פוג ענית, שקרית ומעליבה. השימוש שעשה בטרמינולוגיה קיצונית הוא בלתי נסבל.
ברצונו להביע תמיכה במתפרעים הפלשתינים, אמר ראש ממשלת ירדן כי היהודים מטמאים )״תדניס״ - "מטנפים" בערבית( את הר הבית )אל אקצא(. זו טרמי נולוגיה חריפה, שאינה במקומה. רבת עמון גם זימנה את נציג ישראל לשיחת נזיפה.
המלך ניסה לגייס את העולם הערבי - איחוד האמי רויות ומצרים - נגד ישראל. נראה שהממלכה הולכת על כל הקופה, ויש להעיר אותה מחלומה.
על ישראל להזמין ללא דיחוי את השגריר הירדני למשרד החוץ, לשיחת נזיפה, שבה הוא יתבקש לה בהיר לממונים עליו כי ישראל היא מדינה ריבונית ועצמאית אשר מופקדת על הסדר והשקט הציבוריים, לרבות בהר הבית.
ירדן, מצידה, מופקדת לעזור בהשגת המטרה הזו, כמו בטח על ידיה לבכירים הישראלים שביקרו אצל המלך כאשר גנץ היה שם, ערב חג הרמדאן האחרון, וגם כאשר ביקשו האמריקנים להרגיע את הרוחות.
בשיחה שתקיים עם השגריר, ישראל צריכה לומר, מצידה, כי היא דוחה את דברי ראש ממשלת ירדן במ לואם, וכי היא שומרת ותמשיך לשמור על הסטטוס קוו. ידועים קשייו מבית של המלך עבדאללה השני, אך אי אפשר לנפנף בכך כל אימת שהציבור הירדני יוצא אל הרחובות ומפגין נגדו. ישראל לא תהיה השעיר לעזאזל כדי להתגבר על הקשיים הללו.
אביו של עבדאללה, המלך חוסיין ז״ל, שגם הוא נתקל בקשיים דומים בממלכתו, ידע להתמודד בעניין הזה בחוכמה מדינית נדירה. הוא הבין שיחסים הדוקים עם ישראל הם נכס ואינטרס עליון לממלכה.
בשנה החולפת נעשה מאמץ אמיתי מצידה של ישראל לשקם את היחסים עם רבת עמון, שהידרדרו בעיקר בגלל התפרעויות הפלשתינים בהר הבית ואוזלת היד שגילתה ירדן. נראה שזה מצליח. אך התנהלותה האחרונה של רבת עמון פועלת נגד מגמת שיפור זאת.
גם לעם בישראל יש רגשות ודרישות. אם יתבצע משאל על אודות רגשותיו של הציבור הישראלי לגבי התנהלותה האחרונה של ירדן, אני לא בטוח שהמלך יהיה מרוצה מהתוצאות, ויש לשער שהוא רואה חשיבות ביחסים אלה. בקלות ניתן לעבור להתבטאויות קיצוניות, ולכן על המלך לעצור את ההידרדרות.
אבל, אם יתברר שזו עמדת הממלכה כלפי הפלשתי נים, וכך הם דברי התמיכה הפומביים בהם )"אני מברך כל פלשתיני שזורק אבן על ישראלי בהר הבית", למשל(, הנשמעים מפיו של אישיות מרכזית כראש הממשלה - בל יתפלאו בממלכה שיש בישראל כאלה הסבורים כי ירדן היא פלשתין. לשמחת כולנו, זו לא עמדתה הר שמית של ישראל.
שתי המדינות זקוקות עכשיו לבלום בכל הכוח את ההידרדרות, ולהמשיך בתהליך החלמת היחסים ביניהן. החשש הוא שהמלך מנסה לפתוח תיבה שהיתה סגורה. נקווה רק שלא יתברר שזו תיבת פנדורה.
המלך נתן יד לווקף לשלוח נייר לא רשמי לארה"ב, שבו ביקש לשנות את הסטטוס הקיים ולהעביר לידי הווקף את ניהול כל העניינים, לרבות הביטחוניים, בהר הבית. ישראל בחוץ