שואה ללא איראן: ככה לא נראה נאום
אז אחרי שיאיר גולן אמר בזמנו שהוא "מזהה תהליכים" )פשיסטיים( בישראל, ואחרי שלפיד הסביר שהאנטישמיות נמצאת כמעט בכל מקום, גם בין ההוטו והטוטסי, הגיע תורו של ראש ממשלת ישראל להמציא מסר חדש ביום הזה. "גן הפלגנות", הסביר בנט בנאומו. "אסור לפל גנות לפרק את ישראל מבפנים", ויועז הנדל הגדיל לומר "לעולם לא עוד - מלחמת אחים".
ההשתלה של המושג "גן" )הפלגנות( כשלעצמה להסבר התנהגותו של העם היהודי, דווקא ביום השואה, מעוררת אי נוחות. אבל הסילוף ההיסטורי העלול להשתמע מדבריו הוא בלתי נסבל. אני מתקשה להאמין שאני צריכה לכתוב את הדברים הללו, ובכל זאת: השואה אינה קשו רה לפילוג בעם היהודי. לא למלחמת אחים. לא לשנאת חינם בינינו.
אבל הפרשנות החדשה הזאת אינה מקרית. האזכור "שנאת חינם" הוא סוג של מנגנון השתקה חדש. ממש כמו "טריק ההסתה", שמועלה מדי פעם בליווי דרישות גינוי קולקטיביות מיידיות ובולמוס התנצלויות הנכפה על הימין. הפעם מישהו מנסה לחדש את תחושת משבר אל טלנה, כדי לייצר דה לגיטימציה להתנגדות הציבורית הגוברת כלפי הממשלה המסוכנת הזאת.
בצד התוספת הפוליטית המזהמת הזאת לזיכרון שואת העם היהודי, דבר נוסף אירע, דווקא בשל היעדרו: ראש ממשלת ישראל לא הזכיר את הסכנה האיראנית ביום השואה. ובזמן שהתקשורת הממשלתית חגגה את "ללא איראן וללא היסטריה והפחדה", היא שכחה בעצמה את הנמשל. במילים אחרות: זה לא הנאום, זאת המציאות שהוא משקף. ההוצאה של איראן מן הנאום, כמוה כהמשך הכניעה של הממשלה למדיניות הרופסת העולמית מול איראן בהסכם הגרעין המתגבש ובהתעצמותה האזורית. הרי האמירות על אודות מסוכנותה של איראן, תוכנית הגרעין ומאווייה להשמדת מדינת ישראל - אינן מיועדות פנימה, כדי להפחיד את אזרחי המדינה. להפך, הן מכוונות החוצה, אל מעצמות העולם, וארה"ב בפרט.
קו ישיר עובר בין השימוש המיותר בשיח הפלגנות ביום הזה, לעובדה שבנט בחר לא לתקוף בנאומו את העולם לגבי האיום האיראני. הרי איך יוכל לומר במעמד זה שאיראן היא איום קיומי על ישראל, ואיך יוכל לשזור את המשכיות הסכנה מגרמניה של אז לאיראן של היום - כש ממשלתו נכנעת לחתימה על הסכם הגרעין? הסכם שמבוסס על הרציונל השגוי של המעצמות שאיראן יכולה להיות מדינה "נורמלית", חברה במשפחת העמים, שמכבדת הסכמים בינלאומיים, ושרצונה להשמידנו ייגנז בעבור כמה דולרים. העיסוק הפוליטי שקיבלנו במקום כל זה נועד להסתיר את החולשה המדינית.
הוצאת איראן מהנאום לא רק מגלמת את החולשה ואת הכפיפות הטוטאלית של הממשלה לסדר היום הצרפתי אמריקני. היא, מעל לכל, חוטאת ללקח החשוב ביותר לעם היהודי: מי שאינו מבין שהאמירה "לעולם לא עוד" משמעותה כיום היא "לא לאיראן חזקה וגרעינית" ולא לכניעת מעצמות העולם בפניה - אינו ראוי להיות ראש ממשלת מדינת העם היהודי.