סוף סוף בכיוון הנכון
בניגוד לסרטי מארוול האחרונים, שהיו מנומנמים למדי, "דוקטור סטריינג': בממדי הטירוף" הוא סרט מוזר, מופרע וקיצוני מבחינה ויזואלית ותוכנית גם יחד ● ותודה לבמאי סם ריימי
מתחיל להימאס לכם מהסרטים של מארוול? אני לא מאשים אתכם. הרצף האחרון שלהם )שכלל את "האלמנה השחורה", "הנצחיים" ו"שאנג צ'י"( באמת לא היה מלהיב או פורץ דרך בשום צורה, ואם להודות על האמת, על אף כל הגימי קים והופעות האורח, גם "ספיידרמן: אין דרך הביתה" לא הפיל אותי.
החדשות הטובות הן ש"דוקטור סט ריינג': בממדי הטירוף", סרט הסולו השני על המכשף הזעוף עם השיער הכסוף שאותו מגלם בנדיקט קמברבאץ' )והסרט ה 28 ביקום הקולנועי של מארוול(, מהווה שי נוי מרענן לשגרה המנומנמת והמבאסת שנפלה על פס הייצור של .MCU בעיקר מפני שמי שהופקד על הבימוי הפעם הוא סם ריימי, מאסטר עתיר ניסיון עם מוח פרוע וטביעת אצבע ייחודית.
אף שלא ביים סרט כבר כמעט עשור, ריימי היה ונשאר רב אמן בכל מה שקשור לאימה קאמפית ולבידור הוליוודי מסחרר ובלתי מתפשר. הוא חתום על טרילוגיית ספיידרמן המקורית )שהושקה לפני 20 שנה בדיוק(, ועוד קודם לכן רכש לעצמו מעמד פולחני בזכות סרטים כמו The" ,"Evil Dead "דארקמן", "המהירים והמ תים", "קחי אותי לגיהינום" ועוד.
ב"ממדי הטירוף" ריימי אמנם לא עושה ככל העולה על רוחו )הוא נאלץ להתחשב בהמשכיות של ,MCU להתייחס לסדרת הטלוויזיה "וונדהויז'ן" ולשלב כל מיני הופעות אורח שקורצות למעריצים ול סרטים עתידיים(, אך בניגוד לרוב סרטי מארוול - מדובר בסרט מוזר, מפוזר, מופרע
וקיצוני, הן ויזואלית והן תוכנית.
כמו סרטים וסדרות רבים בתקופה האח רונה )"ספיידרמן: ממד העכביש", "הכל בכל מקום בבת אחת" ו"ריק ומורטי", לדו גמה(, גם סרט זה מתרחש ב multiverse - כלומר, ביקום שכולל מספר אינסופי של יקומים מקבילים. במרכז העלילה ניצבת נערה חביבה בשם אמריקה צ'אבז )סוצ'י גומז בת ה ,(14 שניחנה ביכולת נדירה לנוע בין יקומים. כישרונה של צ'אבז הופך אותה למטרה עבור וונדה מקסימוף/סקרלט וויץ' )אליזבת אולסן(, שמתאבלת על אוב דן שני בניה וזוממת להשתמש בכוחה של צ'אבז כדי לעבור ליקום שבו ילדיה חיים.
כפי שבוודאי כבר ניחשתם, מי שנחלץ לעזרתה של הנערה הוא דוקטור סטריינג', שיוצא למסע בין ממדי הזוי ועתיר תפניות כדי למנוע ממקסימוף להשיג את מבוקשה.
אף שאולסן אינה משכנעת כלל בת פקיד הנבל, ואף שהסיפור לא באמת כזה מעניין, "ממדי הטירוף" לא מתקשה לספק את הסחורה. אם שובר קופות ממוצע נועד להיות רכבת הרים, הרי סרטו של ריימי דומה יותר להיכל מראות בקרנבל נודד. הוא מלא במפלצות ענק, בספרים מכוש פים, ברוחות רפאים ובמתים חיים; הוא נע בתזזיתיות חיננית בין פסיכדליה לאימה; והאימג'ים ההזויים, היצירתיים והלעיתים די מפחידים שהוא מפמפם בווירטואוזיות לאישוני הצופים מכל הכיוונים - אפילו מצדיקים צפייה בתלת ממד.
"ממדי הטירוף" אולי לא ייזכר כאחד מסרטיו הגדולים של ריימי, אבל נהניתי ממנו מספיק כדי לרצות לראות אותו שוב, וזו הפעם הראשונה שזה קורה לי עם סרט של מארוול מאז "הנוקמים: סוף המשחק", כך שבהחלט מדובר בצעד לכיוון הנכון. שימשיכו כך.
ציון: 7