קרב ובא מקור לגאווה

על כבוד ולמידה. בלימודי התנהגות ארגונית מסבירים שכדי שגוף )אדם או ארגון( יקבל ביקורת באופן קונס טרוקטיבי, יחס הביקורת החיובית מול השלילית צריך להיות 7 ל .1 לפני כל ציון טעות צריך המבקר לתת שבעה צל"שים. ויש הרבה על מה לשבח את הפועל חו לון. מועדון בקו עלייה מתמיד, שכל עונה מתקדם ברמת הכדורסל והניהול. שחקנים רוצים לשחק בו, ספונסרים מתלהבים לתמוך בו. יש בסגל המשכיות והזדהות עבור הקהל, ו 1,200 סגולים הגיעו לבילבאו כדי לעודד את קבוצתם. חולון משחקת כבר שנה שלישית כדורסל מקורי וייחודי, והציגה לאורך העונה החלטות ניהול משובחות, החלפת זרים ומאמן בתזמונים רגישים שהוכיחו את עצמם, ובעיקר מגבשת זהות של מועדון גדול.

גם במשחק בינוני שלה, הסתכלה חולוניה בעיניים של טנריפה - הקבוצה הטובה במפעל - נלחמה עד הסוף, וירדה מאוכזבת. וכאן אפשר להתחיל לתקן. כי חולון לא יכולה להרשות לעצמה להיות בינונית, או חסרת ביטחון, או הססנית. היא חייבת לשחק כל משחק כאילו הוא משחק על החיים. והיא חייבת את ההרכב המתפוצץ שלה על המגרש בדקות ההכרעה. זה האופי של המועדון ושל האוהדים.

זה שוחק, זה לא תמיד אפשרי, אבל זו הדרך שלה, במג בלות התקציב, להמשיך להתקדם. ובחצי הגמר בשישי היא היתה טובה, אבל לא מצוינת. ונגד קבוצה איכותית כמו טנריפה, עם שני כוכבים מנוסים במאני טיים כמו מרסליניו הוארטס וגיורגי שרמדיני, זה לא מספיק להיות רק טוב.

האופי של חולוניה. משחק פיינל פור הוא חיה שונה ממשחקים אחרים. אתה במגרש לא מוכר, הסלים קשים, ולמרות הקהל הסגול אתה עדיין אורח בספרד. אתה חייב להביא הרגלים, מהלכים אוטומטיים שהשחקנים מבצ עים מתוך שינה. והאוטומט היחיד שיש לחולון העונה הוא משולש הגארדים. על זה חולון תחיה או תמות. אבל שתיים מצלעות המשולש כשלו, והבעיות החלו בחמי שייה הראשונה שהעלה גודס בתגובה לסייז הספרדי - רגלנד וארבעה פורוורדים )פניני, ג'ונסון, דלטון וקייזר( - והוציאה את הרוטציה מאיזון.

החשש מובן, אבל חולון צריכה להיות המאיימת, לשחק את הכדורסל שלה, ושהיריבות יתאימו עצמן אליה. חולון נפלה בפתיחה לפיגור שבע, וזה היה הקיר כל המשחק. גם כשחזרה והובילה לרגע, היא כשלה באלמנטים שהביאו אותה למעמד, כי מגי וסמית' כבר היו שרופים רגשית.

המדרגה הבאה. חולון הפסידה לקבוצה שקלעה רק חמש שלשות, אבל שלטה לגמרי בצבע. אז אולי החמי שייה הגבוהה של גודס היתה נכונה? כנראה שלא. דלטון ופניני אינם שחקני פנים. הדרך לשמור על הצבע עוברת דרך הגנת לחץ ואזוריות, שחולון כמעט ולא ניסתה. כך אפשר לחטוף ולרוץ, ולהיות פחות תלויים בריבאונד.

רק ברבע הרביעי עשה גודס שינוי אחד חשוב, והציב את ג'ונסון לשמור על הרכז, כדי שבחילוף בפיק אנד רול הוא יישאר עם שרמדיני, וקייזר שיתק את הוארטס בחוץ. זה הביא את חולון ליתרון נקודה, אבל אז ג'ונסון ומנקו יצאו והעסק נגמר. מעט מדי ומאוחר מדי.

חולון תיתקל ביריבות דומות בפלייאוף המקומי ות צטרך לקבל יותר מסמית', ממגי וגם מגודס, כדי להגיע לגמר האחרון שנותר לה העונה. והלמידה של המועדון כולו, אחרי שני ההפסדים בחצאי הגמר )אלופות וגביע המדינה(, צריכה להיות שחייבים להחתים גבוה איכותי משמעותי - שם נמצא המפתח לרמה הבאה.

במבט לאחור, חולון יכולה להיות מאוד גאה בעצמה על העונה בליגת האלופות, והצבת שמה במקום משמ עותי ומכובד במפת הכדורסל האירופית.

סמית' מתקשה מחוץ לקשת. יש לאן להתקדם