אף אחד לא חוגג, בינתיים
הקואליציה כל כך נחושה לשרוד, עד שאינה מסוגלת להבין את האבסורד שבו מועצת השורא מחזיקה במפתחות הפוליטיים ● באופוזיציה חלמו על שינוי כיוון, אבל כבר עם פתיחת מושב הקיץ נחלו הפסדים והבינו שהממשלה לא תיפול בקלות ● והיחסים החמים בין לפיד לבין הרשימה המשותפת לא י
בעוד ח"כים כמו ביטן דוחפים לקבל את שקד )בתמונה( בחזרה לליכוד ולנהל עימה מו"מ מואץ על הפלת הממשלה תמורת שריון, אחרים לא מוכנים לשמוע על האופציה. לדעתם היא החמיצה את ההזדמנות
בההצבעה סוף השבוע הראשון של מושב הכנסת שהת חדש השבוע, אין לאף צד במערכת הפוליטית סיבה אמיתית לחייך. בקואליציה צלחו את ימי
הגורליים כשידם על העליונה, אולם נדמה שמאז כינון הממשלה לא עבר עליהם שבוע שפל יותר בדעת הקהל מזה הנוכחי. האירוע שבו ממשלה שלמה יושבת ומצפה למוצא פיה של מועצת הדת של התנועה האסלאמית, שאמורה לדון אותה לשבט או לחסד, ושעל פיה יישק דבר במדינת היהודים, הוא אירוע מכונן בתולדותיה הקצרות של הממשלה הנוכחית.
קשה היה שלא לחוש את ההשפלה שחשו רבים בצי בור נוכח האירוע, כולל בקרב תומכי הממשלה, ובצדק. היה זה אירוע שהפיל כמה אסימונים.
הכשרת הלבבות לישיבה משותפת עם רע"מ החלה בי מיו של בנימין נתניהו כראש הממשלה. היא הגיעה אחרי שיו"ר המפלגה, מנסור עבאס, הודיע שהחליט לשים את כל הנושא המדיני לאומי בצד ולעסוק במשך תקופה רק בנושאים אזרחיים לרווחת תושבי ישראל הערבים. חברי הקואליציה המתגבשת נגד נתניהו הסתערו על דבריו כמוצאי שלל רב. שוב לא היתה זו בושה בעיניהם כב עבר לחבק ח"כ ערבי ולהכריז כי אין שום פסול בדאגה לרווחת אזרחי ישראל במועצות וביישובים הערביים.
אלו שסירבו להישען על מפלגה ערבית גם במחיר של כמה מערכות בחירות רצופות, הסבירו שהפעם, עם רע"מ, המצב שונה והתנועה האסלאמית בלבושה החדש ראויה לישיבה בקואליציה משותפת. מבחינות רבות היא עדיפה אפילו על ישיבה עם נתניהו, שעימו סירבו ומ סרבים למעשה לשבת עד היום.
זה החזיק מעמד שמונה חודשים. אחרי אירועי הר הבית האחרונים וההתחממות הביטחונית, פרסם עבאס פוסט ארוך וחריף שבו הבהיר, לראשונה, כי עם כל הכבוד לרפורמות האזרחיות, יש לו גם את אל אקצא. אחרי חודשים של שתיקה בנושא המדיני כתב באותו פוסט כי "הפתרון הסופי", כלשונו, הוא מדינה ערבית נוספת לצידה של ישראל שבירתה ירושלים ובראשה אל אקצא. די היה באמירה זו כדי לשמוט את הקרקע מכל טיעוניהם של חברי מפלגות הימין בקואליציה על האפשרות לשבת עם רע"מ בממשלה, אולם מה שרעם היה בעיקר שתיקתם.
כמו במשל הצפרדע שמתבשלת לאיטה בסיר ולא מבחינה במים שהולכים ורותחים סביבה עד שהיא מת בשלת לאיטה, כך התרגלו חברי הקואליציה לממשלה הנוכחית ומתקשים להוציא לרגע את ראשם החוצה ולה בחין בסערה הציבורית האמיתית שמתרחשת סביבם. הם ממשיכים לדקלם כמו תקליט שרוט שהצילו את המדינה מאסון של בחירות נוספות ומסרבים להכיר בכך שלדעת רבים הם אלו שממיטים אסון על המדינה, כאשר מסרו את המפתחות לידי מועצת השורא והתנועה האסלא מית. בחירות חוזרות ונשנות הן אכן הפרעה חוקתית, אולם ממשלה ללא רוב ועם תמיכה הולכת ומצטמקת, גם היא לא דוגמה לדמוקרטיה במיטבה.
יו"ר הקואליציה, בועז טופורובסקי, אמר שעם כניסתו לתפקיד שוחח עם 60 חברי הקואליציה וראה אצל כולם רצון עז להמשיך יחד. הוא כנראה צודק. אחרי פרישתה של עידית סילמן, נראה כי 60 הח"כים הנותרים מושק עים במיזם המשותף שרקחו לפני כמעט שנה, ואין לאיש כוונה לנטוש אותו. אין קווים אדומים ואין מחיר גבוה מדי. גם כשישראל מנהלת מערכה בינלאומית מורכבת לעצור את עלילת הדם הבאה נוסח מוחמד א דורה, עם הריגתה של כתבת אל ג'זירה בג'נין - ככל הנראה בידי פורעים ערבים מקומיים - והאשמת צה"ל, וגם כשחבר ברע"מ מצטרף לעלילה, ממשיכים חברי הממשלה למלא פיהם מים. שחלילה לא יכעס ויעזוב, ואז אנה הם באים.
הלך המומנטום
גם בצד השני לא פתחו שמפניות השבוע )לכל היותר הרימו כוסית יחד עם ראשי כל הסיעות - מלבד ש"ס - שהגיעו לישיבת יהדות התורה לחגוג למשה גפני יום הולדת .(70 בתחילת השבוע גברו ההערכות שאחרי יותר מחודשיים של פגרה, ואחרי נטישת סילמן במהלכה, ית חדש מושב הכנסת בהתפרקות טוטאלית של הקואליציה, שאיבדה בינתיים את הרוב. אבל כבר ביום שני חלה התפנית כאשר הצבעת האי אמון, שהיתה אמורה לעבור ברוב גדול בעקבות החרמת רע"מ את המליאה, הסתיימה בקול דממה דקה והפסד אופוזיציוני מהדהד. מהר מאוד התברר לנתניהו וליריב לוין שמה שחשבו על הרשימה המשותפת לא מחזיק מים, וששיתוף הפעולה בינה לבין הממשלה חזק יותר מהערכתם הראשונית.
אחרי ההתחלה המקרטעת חשבו באופוזיציה שביום רביעי הכל יתהפך. שהחוק לפיזור הכנסת יעבור בק ריאה טרומית ומשם כדור השלג ילך ויתגלגל. גם זה לא קרה. רע"מ הודיעה שחזרה לתפקוד מלא כדי לתת לקואליציה הזדמנת נוספת, ועל המשותפת, הבינו, כבר אי אפשר לסמוך, והעלאת החוק נדחתה. ואם לא די בזה, באופוזיציה ראו שהממשלה מצליחה להדוף חוקים ולה עביר חוקים כרצונה, וזאת בתמיכת הרשימה המשותפת שנחלצה לא פעם לעזרתה.
לא שהכל עבר לקואליציה חלק, היו גם לא מעט הפ סדים. ביום שני, היום שבו מעלה הממשלה הצעות חוק ממשלתיות, נאלצה הקואליציה להביא לאישור הכנסת רק שלושה חוקים מתוך כמה עשרות שתכננה, וזאת לאחר תיאום עם הליכוד שהודיעה שתתמוך בהם. ביום רביעי, יום החקיקה הפרטית, העבירה האופוזיציה כמה חוקים למרות התנגדות הקואליציה. אבל למרות הכל, המומנטום שממנו נהנתה האופוזיציה ערב סיום הפגרה, נבלם עם חידוש המושב.
מחנאות בחצר רה"מ
אחרי הפלת הצעת האי אמון בסיוע המשותפת, מיהרו נפתלי בנט ויאיר לפיד לשגר סרטון משותף כדי לה פגין אחדות. בדרך כלל כאשר פוליטיקאים מתאמצים להראות שהכל בסדר, סימן שהכל - חוץ מבסדר. כך גם הפעם. בלשכת בנט מסתכלים על מהלכיו של לפיד בחשדנות. האחרון אמנם פועל לייצב את הקואליציה, ולהאריך את כהונתו של בנט כראש ממשלה, אולם לא מעט חשש מקנן אצל אנשי רה"מ שהיחצנות המוגזמת שמלווה את מהלכיו מול המשותפת, לא נועדה להגדיל את מספר האצבעות לקואליציה, אלא לגרום לזעזוע בקרב חברי מפלגות הימין בה.
לפיד ניסה השבוע לא פעם להרגיע את רה"מ בנט ולהבהיר לו כי מהלכיו לא מכוונים חלילה נגדו. אבל בנט לא נרגע. "בנט מתייחס ללפיד באופן של חשדהו וחשדהו", אמר השבוע בכיר בלשכתו. לפני הראיון בע רוץ ,12 שבו הודיע לפיד בפומבי כי ישתף פעולה עם המשותפת "כדי להציל את המדינה מנתניהו ובן גביר", נכנס ראש הממשלה החליפי ללשכתו של בנט בכנסת, וניסה להסביר לו שוב את מהלכיו.
בנט לא אהב את הראיון, הוא לא מוכן לשתף פעולה עם המשותפת ובטח שלא בגלוי. אבל לפיד לא ממש שואל אותו. אם מישהו מאנשי הימין בממשלה יפרוש בשל כך, ייהפך הוא, לפיד, לראש הממשלה בפועל בת קופת ממשלת המעבר.
גם בתוך לשכת ראש הממשלה לא שקט. יומיים מלאים העביר בנט במשכן הכנסת, בשורה של פגישות ודיונים, וזאת, לראשונה, ללא נוכחותה של היועצת המדינית שמרית מאיר. מאז החל להתייעץ עימה - לא רק בנו שאים מדיניים אלא גם פוליטיים ותקשורתיים - ולא פעם גם להחליט כעמדתה שלעיתים נאמרת מול עמדות של בכירים אחרים בלשכה, קשה להרגיע את הרוחות בלשכת ראש הממשלה, המחולקת למעשה לשני מחנות.
מחנה אחד, בראשות ראש הסגל טל גן צבי, שבו חברים גם יועץ התקשורת מתן סידי ומזכיר הממשלה שלום שלמה, ומולם מחנה שמרית מאיר - שאליו שייך במי דה מסוימת גם ראש המל"ל איל חולתא. כבר שבועות שגן צבי ומאיר לא מחליפים ביניהם מילה. רה"מ מודע למתיחות אבל לא עושה דבר.
השבוע גבה הסכסוך ממאיר מחיר, עם ההדלפה על כך שנכחה בפגישה של רה"מ עם יועץ התקשורת אהרון שביב, דבר שגרר פנייה של התנועה לאיכות השלטון על כך שמאיר חורגת מתפקידה ועוסקת בעניינים פו ליטיים בניגוד לתקנון. במחנה א' יודעים היטב כי מי שעומד מאחורי ההדלפה והפנייה בעקבותיה הוא גורם מתוך מחנה ב'.
סילמן הולכת בין הטיפות
לממשלה יש עשרה שבועות לשרוד עד לפגרה הבאה, שתהיה ארוכה משמעותית מהקודמת. בעוד חילוקי הד עות בצמרת עוסקים באופן ההישרדות, עם או בלי המ שותפת, ואם כן אז אם בגלוי או בסתר, גם באופוזיציה חילוקי דעות כיצד לנהל את המערכה שתביא להפלת הממשלה.
יריב לוין משוכנע שיש להמשיך לחפש עריקים ופו רשים בכל הכוח. מדי יום הוא ושליחיו יוצאים למשי מת איתור וחיפוש אחרי הח"כ הבא שיחליף צד ויביא להקדמת הבחירות או לממשלת ימין בכנסת הנוכחית. אחרים באופוזיציה, למשל בצלאל סמוטריץ', סבורים כי אין טעם לשלם כעת מחירים גבוהים לחברי כנסת, להבטיח להם שריונים ותפקידים, וכי הממשלה תיפול מאליה בכל מקרה בקרוב. לדבריהם, השחיקה הציבורית שהם עוברים מדי יום כל כך גדולה עד שבעוד חודש חודשיים לא יישאר ממנה כלום. חבר כנסת שתביא היום במחיר מופקע, יבוא בעוד כמה שבועות ויתחנן שיקבלו אותו חזרה.
גם על עתידה של איילת שקד יש מחלוקת. בעוד ח"כים כמו דוד ביטן דוחפים לקבל אותה חזרה לליכוד ולנהל עימה מו"מ מואץ על הפלת הממשלה תמורת שריון, אחרים לא מוכנים בכלל לשמוע על האופציה. לדעתם שקד החמיצה את ההזדמנות, ושרידותה של הממשלה ביום שאחרי סילמן נובעת בעיקר בגללה והפ עולות המהירות שנקטה כדי למנוע את ההידרדרות בתוך ימינה. היא שהקימה את סיעת השלושה בתוך סיעת ימינה, יחד עם אביר קארה וניר אורבך, שלמע שה משרתת בראש ובראשונה את בנט ומעניקה לו את היציבות שלה הוא זקוק.
סילמן הפתיעה את חברי סיעתה כאשר הגיעה לישיבת הסיעה, ישבה ולא הוציאה הגה מפיה עד לסיומה. היא לא רוצה שיכריזו עליה כפורשת כפי שעשו לשיקלי, אבל גם נערכת לאפשרות שהאופציה הזאת תתממש. היא יודעת שבשלב הראשון יוציאו אותה מהחדר הגדול הסמוך ללשכת ראש הממשלה בכנסת, ובשלב השני, תלוי באופן הצבעתה, יחליפו אותה גם בראשות ועדת הבריאות בשירלי פינטו.
השלב השלישי הוא הקשה ביותר מבחינתה, והוא הכרזה עליה כפורשת. המהלך הזה, אם יתרחש, ימנע ממנה להתמודד במסגרת מפלגה קיימת כמו הליכוד או הציונות הדתית. השבוע נפגשה סילמן עם שיקלי וסיכמה איתו על שיתוף פעולה, גם בכנסת וגם מחוצה לה. השניים ינסו יחד למצוא עריק שלישי שיעניק רוב לאופוזיציה, לתאם מהלכים בנושאי חקיקה והתנהלות מול הקואליציה והאופוזיציה, ובמקביל לבחון אפשרות לריצה משותפת אם וכאשר תוכרז גם סילמן כפורשת.