בשישי אחד של שמש

על גב ספר הביכורים של מתן פריימן, "אולי רק בלחש", נכתב כי כלולים בו "שירים על ילדותו והתבג רותו בקיבוץ, על אובדן האב ועל הזרמים התת קרקעיים של היום יום האישי והחברתי בישראל". ואכן, הספר פותח בכמה שירים על הילדות בקיבוץ, ממשיך לכמה שירים על אובדן אביו של המשורר, ומשם ואילך נושאיו מגוונים )למעט חטיבת שירי אהבה אחידה למדי באמצע הספר(.

הגיוון בנושאים מתבטא גם בגיוון בסגנון השירים, באופיים וברמתם. עם זאת, העובדה שהספר אינו אקלקטי לכל אורכו, אלא נפתח בשני עוגנים ביוגרפיים ברורים ולאחר מכן עוזב אותם ועובר לדון בשלל נושאים שו נים, יוצרת לעיתים בקורא תחושה של דיס אוריינטציה ושל התבוננות בגוף שעמוד השדרה שלו אינו יציב דיו.

חלקו הראשון של הספר, המאורגן סביב אותם עוגנים ביוגרפיים, מרשים יותר מחלקו השני הכללי יותר והמ פוזר. בשירים ראשונים אלה נרקמת תמונה עמוקה ורב גונית של ילדות בקיבוץ, הכוללת שורות שיר נפלאות כמו "ָהִיינוּ ְיָלִדים ֶשׁל ֻכְּתָנה ֻמְרֶעֶלת", "ֻכָּלּם ָהיוּ ֶאְצֵלנוּ ְמַחְנִּכים. / ֲאִפ וּלּ בּוְֹגֵרי ַסָיּ ר וֹ ת","ֲאִני ז וֵֹכר ֶאת ַהָמּ חוֹ ל ַהְמּטָֹרף, / ָהֵעִצים ִתֲּעבוּ ֶזה ֶאת ֶזה", "ָיכְֹלִתּי ְלַהְבִחין ֵבּין ְדָּמָמה ְלֶשֶׁקט / ְלָהס".

שורות אלה נעות בין טון וידויי ונוסטלגי, לבין טון מפוכח שמתבונן באירוניה בילדותו ובחיי העבודה השי תופיים של הקיבוץ, על יתרונותיהם וחסרונותיהם.

גם השירים שעוסקים באובדן האב מצליחים להישזר זה בזה וליצור תמו נה מאורגנת היטב ונוגעת ללב. זאת, בעיקר באמצעות תיאורי סצנות שקדמו למות האב וממחישות את היעדרו. כך למשל בשיר קצר ללא כותרת, שמציג תמונה אחת, חיה ואינטימית מאוד, של חיי אב ובן: "ֶיֶלד הוֵֹלְך ָיֵחף / ְונוֵֹשׂא ַנֲעָליוְבָּיָדיו./ְכֻּתֵפּ יְמִצְלַתִּיםס וֵֹפקֻסְלי וֹ ת/ַפַּעםְלָפִנים וַּפַעם ְלָאחוֹר. // ְבִּשִׁשּׁי ֶאָחד ֶשׁל ֶשֶׁמשׁ / ֶיֶלד הוֵֹלְך ְלַצד ָאִביו / ְוָהַאְסַפְלט ֵאיֶנוּנּ רוֵֹתַח".

בחלק השני של הספר, שבו דומה שעמוד השדרה התו כני והסגנוני של הספר מתגמש מאוד, מופיעים בין היתר כמה שירים כלליים שאינם מאורגנים סביב נושא מסוים. אחדים משירים אלה נוטים להיות קצרים וכלליים מאוד, כמעט עד כדי ציון עובדה קיומית על העולם. הטון המת בונן הגיגי שלהם הופך אותם לשירים החלשים יותר בספר והם נמחים מן הזיכרון מהר. כך למשל: "ְבִּכי, / ֲאָבל ְבִּכי ַטל - / ֶעֶצב ְזַמִנּי ַעד ֶשֶׁמ.שׁ / ְבִּכי ַעד ְצחוֹק, / ַעד ַהֶבִּכי ַהָבּא",או"ָהִעיר ִמְתַרֶסֶּקת ֶאלָים./ ְבֵּני ָאָדם ֶשַׁמָּבָּטם ָצלוּל ַי ְב ִחינ וּ ַבּ ְתּ מוּ ר וֹ תֶשׁ ָחל וֹ ת ְבּ ַצ ְמּ רוֹ תַה ְדּ ָק ִלים, / ֶשׁ ַה יֶֹּב שׁ ֲא ָר ִעי ְבִּד וּיּ ק ְכּמ וֹ ַהְפִּריָחה".

לעומת שירים אלה, בחלק השני של הספר ניתן למצוא גם שירים שהם ההפך הגמור - שירים קונקרטיים ביותר שלעיתים אף מגיבים להתרחשויות חדשותיות מסוימות מאוד. שירים אלה משאירים רושם רב יותר, דווקא בזכות היותם קונקרטיים וממשיים, בדומה לשירים הביוגרפיים של ראשית הספר. כך למשל שיר קצר ובועט שנכתב בעקבות האונס הקבוצתי באילת, שאירע בקיץ של שנת :2020 "ְשׁלוִֹשׁים ְגָּבִרים ָעְמדוּ וֹתּבַּר / ְלַזֵיּן / ֶזה ֶאת ֶזה, / ַלֲהרֹג / א וֹ ָת .הּ / ְבּ ָכל ַה ַח וֹלּ נוֹ ת / וְּב ָכל ַה ַמּ ְרא וֹ ת / ַהָיּ ם ָאדֹם".

שיר אחר, שנכתב על ראשית ימי מגיפת הקורונה, חורת על דגלו בדיוק את אותה תנועה החותרת אל הקונקר טי והספציפי, אל הדיוק המסוים של הדברים ואל הנ גיעה בפרטי הקיום היום יומי, תנועה שכאמור מחמיאה גם לשיריו של פריימן עצמו )כמו אצל הרבה משוררים צעירים(: "ַהָקְּרָבּן ַהְשּׁלוִֹשׁים וְּשׁמוֶֹנה ֶבּן ִשְׁבִעים ְוָחֵמשׁ / ִעםַמֲחל וֹ תֶרַקע/ִנְפַטרְבִּהֵלּ לָיֶפה./לֹאָאְמר וֶּשָׁהְיָתה ל וֹֻסֶכֶּרת./לֹאָאְמר וֶּשָׁרַחץִמֵדּ י בֶֹּקרַבָּיּ ם./לֹאָאְמר וּ ֶשָׁפַּחד / )ֶשׁ עוֹ ר וֶֹהֱאִפיר ְכּ מ וֹ ַהָשַּׁמִים ָשׁ ם(. // ה וָֹדָעה ִנְמ ְסָרה ְלִמְשַׁפְּח."וֹתּ

מתן פריימן / אולי רק בלחש, הוצאת רעב, 60 עמ'