מנהיגות לטווח הארוך

"מישהו יושב היום בצל, בזכות זה שמישהו נטע עץ לפני שנים רבות". לאמירה זו של ממציא העל, וורן באפט, קדמה האגדה של התלמוד במסכת תענית כ"ג, על חוני המעגל, שכמו הפילוסוף היווני אפימנידס, נרדם לתקופה ארוכה של עשרות שנים.

הגמרא הפכה את המיתוס של אפימנידס ללקח מוסרי: יום אחד, חוני המעגל הלך בדרך וראה אדם נוטע עץ חרוב. הוא שאל אותו: "כמה זמן ייקח עד שעץ זה יניב פירות?" והאיש ענה: 70" שנה". חוני שאל אותו: "האם אתה חושב שאתה תחיה עוד 70 שנה ותזכה לאכול מפירות העץ הזה?"

ואותו אדם ענה: "אולי לא. אולם, כשאני נולדתי לעו לם הזה, מצאתי הרבה עצי חרובים שניטעו על ידי אבי וסבי. כמו שהם נטעו את העצים עבורי, כך גם אני נוטע עצים עבור ילדיי ונכדיי, כך שהם יוכלו לאכול מהפירות של עצים אלה".

הנושא של חשיבה לטווח הארוך הוא נושא שמחלחל לפרשת השבוע שלנו, פרשת בהר. הציווי של התורה לספור שבעה מחזורים של שבעה פרטים, שלאחריהם מציינים במיוחד את "החמישים", מופיע הן בפרשת אמור בהתייחס לספירת העומד בין פסח לשבועות והן בפרשת השבוע שלנו בהתייחס לספירת שבעה מחזורי שמיטה עד שנת החמישים, שנת היובל.

בהתייחס לספירת העומר, נאמר: "וְסַפ ְר ֶתּם ָלֶכם ִממֳּח ַרת ַהַשָּׁבּ ת ִמ וֹיּ םֲהִביֲאֶכםֶאתעֶֹמרַהְתּ נ וָּפה ֶשַׁבע ַשָׁבּ תוֹ תְתִּמי מֹת ִתְּהXֶייָנה: ַעדXִמ מֳּחַרת ַה ַשָּׁבּ ת ַה ְשִּׁבי ִעת ִתְּס ְפּ ר וּ ֲח ִמ ִשּׁ ים יוֹ םְוִהְקַרְבֶתּ ם ִמְנָחה ֲחָדָשׁ ה לה'".

פסוקים כמעט זהים נאמרו בהתייחס לשנת היובל: "ְוָסַפְרָתּ ְלָך ֶשַׁבע ַשְׁבּתֹת ָשִׁנים ֶשַׁבע ָשִׁנים ֶשַׁבע ְפָּעִמים ְוָהיוּ ְלָך ְיֵמי ֶשַׁבע ַשְׁבּתֹת ַהָשִּׁנים ֵתַּשׁע ְוַאְרָבִּעיםָשׁXָנה... ְו ִקַדּ ְשׁ ֶתּם ֵאת ְשַׁנת ַהֲח ִמ ִשּׁ ים ָשָׁנה וּ ְקָרא ֶתם ְדּ רוֹ רָבָּאֶרץ ְלכל יְֹשֶׁביָה יוֵֹבל ִהוא ִתְּהֶיה ָלֶכם ְוַשְׁבֶתּם ִאישׁ ֶאל ֲאֻחָזּתוֹ ְוִאי שׁ ֶאל ִמְשַׁפְּח וֹתּ ָתּXֻשׁ ב ."וּ

יש כמה הבדלים מהותיים בין שתי הספירות הללו. הספירה הראשונה, ספירת העומר, מסתיימת במועד )חג השבועות(, בעוד הספירה השנייה, ספירת היובל, מסתיימת בשחרור עבדים לחופשי. שנית, הספירה הראשונה מס תיימת בלא כל פעולות אקטיביות מצידנו, בעוד הספירה השנייה דורשת התערבות אקטיבית שלנו - "וקדשתם".

לצד זאת, כפי שציין הרב יונתן זקס, ההבדל היסודי ביותר בין הספירות הוא "מי" סופר אותן. מפשט הפסו קים נדמה שבעוד ספירת השבועות נעשית על ידי הצי בור )"וספרתם לכם"(, הרי ספירת השנים נעשית על ידי הפרט )"וספרת לך"(. עם זאת, באופן כמעט פרדוקסלי, כפי שמציין הרב זקס, המסורת שלנו קובעת שבספירת העומר החובה לספור מוטלת על כל פרט ופרט, ודווקא בגלל זה יש שימוש בלשון רבים. מנגד, במקרה של היובל, הספירה היא באחריות בית הדין, ובאופן מדויק יותר, בית הדין העליון - הסנהדרין. ספירה זו היא חובה של העם היהודי בכללותו, שבית הדין מבצע אותה כנציג כלל עם ישראל. זו הסיבה שהציווי בנוגע ליובל מופיע בלשון יחיד.

מצוות היובל קוראת למנהיגות לחשוב לטווח הארוך. לאנשים הפרטיים יש נטייה להיות קצרי רואי בעוד לממשלות יש צורך לחשוב ולתכנן דברים מראש. כדי להצליח באמת להכריז על החירות שלנו, בשנת היובל, עלינו להתמקד בחזון ארוך הטווח שלנו ולתכנן אותו.

כבר עכשיו הנהגת המדינה חייבת לא רק להמשיך לה תכונן לחגיגות יום הולדת 100 למדינה, אלא גם לדמיין איזה סוג של מדינה אנו רוצים ביום העצמאות ה .200

לאנשים הפרטיים יש נטייה להיות קצרי רואי, בעוד לממשלות יש צורך לחשוב ולתכנן דברים מראש