מילים הן לפעמים
אם אנחנו אומרים דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם ולא אומרים דברים שאנחנו כן מתכוונים אליהם, עדיף פשוט לשתוק או לכתוב על זה
לכתוב טור של ארבע מאות מילה? מה הבעיה? אני מכירה ארבע מאות מילים. אני אומרת כל יום לפחות... אלף מילים? נניח. אז טור של ארבע מאות? שטויות.
תמיד העדתי על עצמי שאני אישה של מי לים. אישה של מילים שבאופן קבוע שוכחת את המילים של ״שיר אהבה פשוט״ וככל הנ ראה הזמרת היחידה בעולם שפתחה במהלך הופעה שירים של עצמה בגוגל. יש לי מזל גדול שהקהל בהופעות שלי אדיב מספיק ולא קם והולך כשאני תוהה בקול רם אם שרתי כבר את הבית השני או לא.
ואולי זו לא הכמות, אלא האיכות? הרי פו לנים אנחנו ומילים לא חסרות לנו, אבל לאו דווקא טובות. לפני כמה חודשים אבא שלי התקשר כדי לומר שמכר שלו היה בהופעה שלי וביקש למסור לי כל מיני דברים, אבל ״אין סיבה לחזור עליהם, כדי שלא יעלה לך לראש״. אבא, כפרה עליו, מרוב התחשבות, פשוט החליף את המילים במילים אחרות.
גם השיחות שלי עם הקטנה כוללות הרבה מאוד מילים, אבל אלה אותן מילים: דורי דורי דורי דורי, די די די די, בואי בואי בואי, לכי להתלבש, לכי לצחצח שיניים, תסגרי את הט לוויזיה, אי אפשר ללבוש בגד ים לגן, תעזבי את התינוק, זה תינוק - זה לא צעצוע, הוא לא אוהב את זה, דורי הוא יבכה, דורי הוא בוכה! אם תיקחו לי את אוצר המילים הזה, לא יישאר לנו כלום.
והאמת היא שאדם, בן זוגי האהוב, ואני, גי לינו לאחרונה בטיפול הזוגי שמילים הן שורש כל הרע בעולם. שלא היינו רבים אף פעם אם רק היינו מפסיקים לדבר. שלמעשה, רגשות הם עניין מורכב מדי ואין שום סיבה שנבין זה את זה, במיוחד אם הוא תמיד אומר דברים שהוא לא מתכוון אליהם ואני אף פעם לא אומרת דברים שאני כן מתכוונת אליהם. סך הכל מילים, אבל עד שמשלימים לוקח שלושה ימים ו 500 שקלים לשעה פלוס חניה. לא חבל?
זה המקום להזכיר את סבא שלי ז״ל, שעם השנים, לאט לאט, פשוט הפסיק לדבר ותקשר עם אשתו בעיקר באמצעות תנועות ראש. לא ברור לי אם אחרי חיים עמוסים כל כך הוא החליט שעדיף לשתוק או שפשוט נגמר לו מה להגיד, וחבל שכבר אין לי את מי לשאול. סדנאות ויפאסנה? הצחקתם אותי, סבא משה שתק כל יום, כל היום. חברים, זו מדרגה רו חנית גבוהה! בדיעבד, אפשר היה לשווק אצלו ריטריט ולקרוא לזה ״התחברות אל השקט הפ נימי״, או ״מסע לגילוי עצמי רוחני״ או משהו בסגנון הזה: שני לילות על הספה ליד הוויט רינה של החרסינות ותפריט שכולל בעיקר תפוחי אדמה, והנה לכם פחות או יותר חופשת הקיץ שלי בכיתה ד׳.
סייג לחוכמה שתיקה? וואלה, לא היה קורה שום דבר אם הייתי סותמת קצת. אמנים מנוסים יודעים שלהתחיל לברבר על הבמה זה מתכון לצרות )טוב, חלקם יודעים(. למה לא להחיל את המסקנה הזו על שאר החיים? אם יש לך משהו לומר, בבקשה, שבי, תכתבי, תמחקי, תבקשי חוות דעת נוספת. אדרבה, בואו כולנו נסתום קצת. אלוהים יודע שחסר לכולנו קצת שקט.
יש אנשים שהחלום שלהם הוא להיות עשי רים, לטייל מסביב לעולם או לעבור לגור בקו סטה ריקה. אני מעוניינת לשתוק. או לפחות להפסיק לדבר כל כך הרבה.
יצא בסוף כמעט 500 מילה. נו, אי אפשר לומר שלא ניסיתי.