כשהלוזונים יורדים ליגה
הירידה של מכבי פתח תקווה מעלה זיכרונות עבר כואבים במשפחה - ולקח שלא נלמד
אחת המשימות שקיבלתי כעיתונאי צעיר, לפני 30 שנה או קצת יותר, היתה לסקר את שני המועדונים של פתח תקווה. הפועל היתה אז המועדון הבכיר בעיר, עם היסטוריה עשירה של שש אליפויות, קהל גדול ומאמן צעיר בשם אברם גרנט; מכבי היתה המועדון הקטן והשורד, שעם קהל קטן ניסתה לזנב ביריבה העירונית הבכירה.
באותם ימים היו חילופי דורות במכבי, כשאת משפחת נחמן הוותיקה החליפו שני אחים צעירים ושאפתנים - אבי ועמוס לוזון. אבי עבד בבנק, עמוס היה קבלן בתחילת דרכו. זו היתה שיחה כואבת, כנה ופתוחה, ולי מים הבנתי שהיא הנרטיב שיפעיל את האתוס הלוזוני כל חייו. אני זוכר את עמוס מדבר על אביו, עובד במחלקת התברואה בעירייה, שיום אחד המפא"יניקים לקחו לו את המ פתחות לאחד מבנייני הציבור שעליהם היה מופקד ושלחו אותו הביתה מושפל. פני האב נצרבו אצל אבי ועמוס, שמאז לא עצרו אף פעם, ודאי שלא באדום.
פתח תקווה היתה מאז ומתמיד עירם של עסקני הכדורגל של ישראל. יצחק זאבי, מנחם הלר וגברי לוי מהפועל לעומת שמואל בן דרור, שמואל בגלייבטר, פנחס וולפובסקי ונחמיה גרף המכביסטים. הלוזונים, שראו מול עיניהם את אפליית אביהם בידי מעסיקיו האשכנזים, עסקו קודם בקרבות מבית עם אנשי מכבי הוותיקים ודאגו להרחיק משם את המשפחות שהיו מזוהות כל כך עם המועדון - בגלייבטר, זלצר ובן דרור.
בכישרון ובמיומנות לא מבוטלת, יצאו האחים לקרב הגדול האמיתי - מאבק בהפועל, שבאותן שנים היתה בלתי ניתנת להכנעה מבחינת פערי הגודל והאיכות. אבי הגיע להתאחדות לכדורגל וניהל קרבות אישיים מרים עם גברי לוי, קודם יו"ר הפועל פתח תקווה ואחר כך יו"ר ההתאחדות. תקופות ארוכות לא דיברו ביניהם.
לאורך השנים הפועל נחלשה כלכלית וספורטיבית, ומכבי בנתה מחלקת נוער מעולה והשתלטה על הסקטור הזה בעיר. לימים תיקח גם אליפות בנוער, ושניים מבוגרי המחלקה, מנור סולומון וליאל עבדה, יהפכו לכוכ בים ויימכרו לשחטאר האוקראינית ולסלטיק הסקוטית תמורת יותר מ 10 מיליון יורו, עם אופציות לרווחים עתידיים מהם.
מכבי הפכה לנחלתם המוחלטת של הלוזונים, כשהאחים וילדיהם חילקו ביניהם את התפקידים במועדון. הבכור בילדים, גיא, בנו של האח ויקטור, קיבל את אימון קבוצת הבוגרים. בחלק מהזמן הצליח, בחלקו האחר כשל. גם את העונה הזאת פתח כמאמן, אבל הודח והוחלף בניר קלינגר.
למרות שבמאבק על תפקיד מועמד מכבי ליו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי הביס בקלות את אריה זייף, איש כלכלה בכיר ואוהד הקבוצה בעצמו, ולמרות שגם אני חשבתי שהוא ולא זייף מתאים יותר - גישתו בקבוצתו, וגם כ"ראש ממשלת הכדורגל" )כך כינה את עצמו כשמונה ליו"ר התאח דות( היתה קורבנית ומרירה. הוא מעולם לא ידע לעשות את ההפרדה בין הממלכתיות שדרש תפקידו כיו"ר, ונפל לא פעם בהתבטאויות כלפי כל מי שלטענתו פגע במכבי פתח תקווה.
בלי קשר לכך שרבים מאוהדי הקבוצה נטשו העונה ולא הגיעו למשחקיה, לאחר עימותים קשים עם גיא לוזון ועם בני המשפחה בכלל, כל סקר בין אוהדי הכדורגל בישראל היה מגלה שרובם שבעי רצון מירידתם של הלו זונים ליגה. במידה רבה, העימות בין המשפחה לאוהדים מזכיר את סיפורה של הפועל ירושלים, שהורידה השבוע את הלוזונים ליגה. גם שם עימות של הקהל מול הבעלים יוסי סאסי הוליד את "קטמון", קבוצת אוהדים שהתחילה בליגה ג', בלעה את קבוצת האם, הגיעה השנה לליגת העל אחרי יותר מ 20 שנה וגם שרדה את העונה בהצלחה.
אגב, אחד האוהדים הבולטים במחאה נגד הלוזונים, עידן גולדשטיין, אמר לי השבוע כי המאבק יימשך עד שלוזון, שלא מחזיק היום בתפקיד רשמי במועדון, יע זוב. אם יידרש, האוהדים ישקלו לאמץ את מודל קטמון.
תוך כדי, גם האידיליה ארוכת השנים בין אבי לעמוס הסתיימה בעזיבתו של עמוס, פטרונה של מכבי, ורכישתה על ידי עירוני ראשון לציון. בינתיים, מאמציו של עמוס להתריס לא עלו, וראשון שלו תיאבק עכשיו במבחנים מול קבוצת ליגה א' כפר שלם, כדי לשרוד בליגה השנייה.
אז מכבי יורדת, אבל הכל היה יכול להיות גרוע יותר, שכן הפועל מצאה את עצמה למשחק אחד בעמדת זינוק חזרה לליגת העל. היא משכה לאצט דיון העירוני 6,000 (!) מאוהדיה, אבל חטפה שלישייה מכפר קאסם והחלום פג. אגב, במשחקי ההכרעה האחרונים של מכבי, היא לא הצליחה להביא יותר מ 300 אוהדים, חלקם הגדול שחקני מחלקת הנוער שמחויבים להגיע.
זרעי ירידת הליגה נזרעו לאורך כל העונה, אבל הכיוון הברור למטה התעצם כשאבי לוזון פיטר לפני חודש גם את ניר קלינגר, שמונה במקום האחיין גיא רק בדצמבר. זכורה לרעה מסיבת העיתונאים אחרי הפיטורים, שבה לוזון, בנקאי בכיר ויו"ר ההתאחדות לשעבר, אמר: "מעולם לא הוצאתי מכתב פיטורים לאף אחד. זה איזשהו טרנד חדש, 'תנו לי מכתב פיטורים'. אומרים לך ללכת, אז תלך"...
כששמעתי את אבי מדבר ככה על קלינגר, נזכרתי בראיון הכאוב מלפני 30 שנה, שבו דיבר על מעסיקיו האטומים של אביו. הנה, כאילו לא עברו השנים, התהפכה הקערה והמעסיק אבי יושב ומשפיל עובד.