זה לא אותו הגנץ: תם עידן כחול לבן
בני גנץ מריח בחירות. כמו רבים אחרים, הוא לא מאמין שהקואליציה תחזיק מעמד לאורך זמן.
עכשיו הוא החליט להציב לה עוד אתגר: בשבוע הבא תעלה סיעת כחול לבן את חוק השוויון להצבעה בוועדת השרים לחקיקה. גנץ יודע שזה מהלך בעייתי, הוא מבין שהוא מוביל למשבר קואליציוני נוסף. זה לא מפריע לו, מפני שכרגע, יותר משחשובה לו שלמות הקואליציה, חשוב לו לשרוד את הבחירות הבאות.
מרגע שהחליט להתמודד על ראשות הממשלה, גנץ מיצב עצמו כמי שמוביל ומייצג את המרכז הישראלי: לא שמאלני מדי, לא ימני מדי, מפא"יניק של פעם, הכי קרוב לרבין. המנהיג שמתאים לכל קהל. האיש עם הרפרטואר הנכון לכל אירוע, זה שיכול להופיע ערב אחד בחתונה באולמי ארמונות אליזה ובערב למחרת בחדר האוכל בקיבוץ.
וזה עבד. גנץ הוביל את כחול לבן להישגים מרשימים, ובשלב מסוים אף קיבל מהנשיא את המנדט להקים ממשלה. אבל אז הסיפור הסתבך.
הדמות הנורא מרכזית? היא הפכה להיות דמות משנה בסיפור הגדול, שנקרא בנימין נתניהו. ולמרות האכזבה האיומה שהנחיל לבוחריו, גנץ לא נמחק בבחירות האחרונות, ואפילו קיבל שמונה מנדטים. רבים ראו בו קורבן של נתניהו, הבחור הטוב שניסה למנוע בגופו מביבי לעשות דברים רעים, שנפל על חרבו למען ניקיון כפיים והצלת המדינה.
אבל אז קרה משהו שאיש לא ציפה שיקרה: נפתלי בנט הפך לראש ממשלה. מי שהצליח להדיח את נתניהו, הוא לא איש המרכז הגבוה ות כול העיניים, שאמור היה להתאים לכולם, אלא דווקא איש ימין מובהק, חובש כיפה, שמעולם לא התיימר לייצג את המרכז ורץ בראשות מפלגה שנקראת "ימינה". ומי שהעריך את גנץ על ההקרבה והכניסה מתחת לאלונקה כדי לאזן את נתניהו, לא יכול שלא להעריך את בנט שבחר, במודע, לא רק לנטוש את הבייס שלו ואת הטרמינולוגיה המקורית, אלא לעשות מעשה אמיץ, פורץ דרך ובלתי נתפס - לשבת בקואליציה אחת עם מנסור עבאס.
בבחירות הבאות, גנץ כבר לא יוכל להצטייר כמי שהקריב עצמו למען שלמות העם והמדינה.
יהיה זה בנט שיוכל לטעון, ובצדק, שבוויתורים שעשה הוא הציל את מדינת ישראל מקדנציה נוספת של נתניהו, ובכך מנע בחירות נוספות ומלחמת אחים; שהוא זה שהצליח להושיב תחת קורת גג אחת את לי ברמן, מיכאלי, שקד והפלג הדרומי של התנועה האסלאמית, וכדי שזה יקרה הוא היא מוכן לשלם מחיר אישי ופוליטי.
מתוך שלא לשמה, הפך נפתלי בנט למייצג הכי מוצלח של גוש המרכז הישראלי.
בני גנץ מבין את התהליך שמתרחש לנגד עיניו. הוא יודע, שמה שהיה בעבר לא יספיק לו בבחירות הבאות.
הוא כבר לא יוכל לטעון שרימו אותו, גם לא שוויתר, שהרי בנט ויתר על הרבה יותר.
ובלי שני אלה אין לו קמפיין, אין סיבה להצביע כחול לבן.