תהרוג אותי וזהו
"דאהמר - מפלצת", נטפליקס
בערך באותה התשוקה שבה משתמשים היועצים של בני גנץ במושגים "מזימת אפריל" או "סיוט נובמבר", מפיקה נטפליקס יצי רות בז'אנר הסיוטים והמזימות שלנו, כלומר - הרוצחים הסדרתיים.
במקרה של הסדרה "דאהמר - מפלצת: סיפורו של ג'פרי דאהמר", זה אחד מאבות הז'אנר באמריקה, שהגיע עד למחוזות הקניבליזם. ג'פרי דאהמר היה נער מתבודד במילווקי הלבנה, הומו עם אובססיה לעיסוק בגופות של חיות, עדיף לפני שהן מתות, כשעוד אפשר להחזיק ביד חלקים מדממים. את התחביב הזה הוא לקח רחוק מדי, והפך אותו לתאווה מחרידה של רצח צעירים שחורים ואסיאתים בשנים .1991-1978
הבמאי ריאן מרפי )"אימה אמריקאית"(, בן בית בנטפליקס, מביא הפעם הוכחה חיה לתובנה הפסיכולוגית שאין ילד רע - יש ילד שרע לו: ג'פרי הקטן הוא קורבן לאימא עם בעיות פסיכיאטריות קשות ולאבא שלועג לה על כך, משפחה לא מתפקדת שמכבסת את הל בנים המלוכלכים מול הילד. האב )ריצ'רד ג'נקינס המצוין מ"עמוק באדמה"( מנסה להפגין אבהות כלשהי, ומגלה לילד שחיות מתות זה אחלה תחביב, ומשם - קצרה הדרך לנקרופיליה ולקניבליזם.
הפרק הראשון מתחיל מהסוף - מהימלטות הקורבן האחרון שניצל בעור שיניו מדירתו של דאהמר )בגילומו של אוון פיטרס(, כשהוא מזעיק את המשטרה המקומית, שעד אז לא פיענחה את ההיעלמות של 17 גברים שהוא הספיק לרצוח, לבתר ולאכול. פרברי המצוקה של מילווקי היוו כר פורה לפעילותו של הפסיכופט, שבחר מטרות קלות להשגה שלא מעניינות את רשויות החוק. דרך מאבקן של דמויות המשנה, שכניו של ג'פרי, עובר סיפור חברתי על האנשים שהממסד האמריקני בחר לא לראות כשווים.
את כל המרכיבים לסיפור ייחודי יש כאן, אך בעיה עיקרית מקשה הנאה מהיצירה )מעבר למראות הגרפיים המחרידים(: בדקות רבות היא איטית ומייגעת בלי שום סיבה, ונראה שמרפי שוב נסחף אחרי החיבה שלו לאסתטיקה ולארוטיקה בקצב של פרסומת לבושם. התו צאה נוסעת בקצב הטלוויזיוני של אותן השנים שבהן פעל דאהמר, ולא בימינו אנו.
"דאהמר" כנראה תעשה את העבודה עבור המכורים לפורנו מסוג זה, והרגעים שבהם יוצא הגיבור כשתאוותו בידו )כלומר לב אנושי פועם( אפקטיביים. את הצופה ה"סביר" שמחפש סדרה טובה הסיפור יעניין בשני פרקיו הראשונים, אך איטיות העלילה בהמשך תצוף כמו גופה ותהפוך קשה לעיכול )סליחה על זה(.
ב 7 באוקטובר, אותה נטפליקס תשחרר גם את הדוקו "שיחות עם רוצח: הקלטות של דאהמר", כדי שכל מי שהצליח לשרוד את הז וועות ישמע ממקור ראשון מה עובר במוחו של קניבל. עד אז, אם אתם בעלי לב חלש ושינה לא משהו, כדאי להתרחק מסיוט ספטמבר הנוכחי ומזה של אוקטובר - ולקחת בפרופורציות הכרזות של פולי טיקאים סביב מושגים אלו.
● ● ● אם דאהמר לא תרדוף אתכם בחלומות, נטפליקס משחררת עוד סדרת סיוטים שמבוססת על אירוע אמיתי, ואפילו מהעבר הלא רחוק: "החילוץ מהמערה בתאילנד" - שישה פרקים על מבצע החילוץ ההרואי של קבוצת הכדורגל מהמערה ההיא בתאילנד.
כל יצירה מהמזרח הרחוק סובלת ממשחק ושפה שמקשים את ההז דהות עם הדמויות: המשחק לא מובן לנו והבעות הפנים לא תואמות את המצבים הרגשיים. כאן, משום שמדובר באירוע אקטואלי שמוכר לנו מהחדשות, משום שמדובר בילדים ילדים ובסצנות שבין חיים למוות - המתח שנוצר חזק ועוצמתי. יש חשש שרגעי האימה התת מימיים עוצרי הנשימה, תרתי משמע, ירדפו אתכם באמת.